עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

הפולנוס

הכירו נא סוג חדש של משפחה - הפולנוס. ערפדון מציג בפנינו את משפחתו הפולנית-איטלקית. הנה לכם שולחן סדר שלא תרצו לשבת לידו

לפני כמה ימים הגעתי להבנה משותפת עם בעלי היקר שאני פולני איטלקי. רגע, רגע-- לפני שכולם מתנפלים עליי עם קללות "גזען", הבה אסביר מה זה אומר. 1. מראה לא פולני בעליל: את אבי היקר היו עוצרים שוטרים בתקופת שפם הרס"ר שלו, בתחנה המרכזית ומבקשים ת.ז. 2. ברבריות יתרה : ג'יפה כבר אמרנו? אמרנו. חוצמזה, שאנו, בני משפחת הפולנוס (אני ממש חושב על סדרה חדשה במקום זו שירדה "הפולנוס! מנהלים ביד רמה את המאפיה הפולנית בכפ"ס!") קולניים, חמומי מוח ו... עם חוש כבוד מפותח. אין לי מושג מאיפה זה בא. אבא פולנוס היקר עלה בעצמו מוורשה (פולין הארד קור בייבי!), ואימא נולדה אמנם פה, אך שני הוריה זהרו בחושך מרוב פולניות. ובפסח הזה חוויתי את ה"כבוד" הידוע של משפחתנו. אז בואו, תצללו יחד איתי לתוך מערבולת תשוקות וסודות, יריבויות ואינטריגות, של ג'לי אפור ורוטט, של ספריי לשיער (במיכל ג'מבו) ושל עגילי פנינה... חוו את: הפולנוס! לפני כמה וכמה חודשים, הבנתי מחצאי מילים (ככה זה בפולנוס. לא אומרים הכל ישר. לוחשים את זה, ואם ניתן, אז מתחת לשטיח) שפולנוס סיניור (הווה אומר, ראש המשפחה, דה ביג קהונה או כמו שאומרים, אבא) רב ריב גדול מאוד עם דוד שלי (הגיס שלו, בעלה של אחותו) שהוא, אני חייב לציין, פולנוס די גדול בעצמו. הריב הזה גרם לדבר מאוד פשוט ניתוק כל קשר עם האיש, וכאמור, עם משפחתו. לא שמשפחתו אשמה במשהו, אבל מתדירות של אחת לשבוע שבו הוריי היו רואים את המשפחה הזו, זה עבר לתדירות של, נאמר אפס מאופס. כלום. נאדה. טוב, החיים ממשיכים ואני גם מבין שאחי היקר (פולנוס באמצע, נוירוטי לא פחות ממלקולם), גם הוא החרים את אותו דוד רשע, בעיקר על ענייני עבודה. מסתבר שכשאחי (האקסטרה איטליאנו יש לציין) עבד אצלו, היה שם איזה משהו 'פישטינקט'. ואני תמיד אומר לא לערב משפחה עם עבודה. טוב, הקיצר, אפריל מתקרב ואני שואל את אימי (מרת פולנוס) מה קורה עם הסדר השנה. מדוע? פשוט, ב-10 השנים האחרונות (גיב אור טייק), עשינו סדר איתם ועם משפחתו של דוד-רשע (אחותו של אבא'לה), וכך התנהלו להם הדברים על מי מנוחות. אימי זעה באי נוחות. "אני לא יודעת מה יקרה השנה." המממ... יום אחד הפתעתי את משפחתי בבית בדיון סוער הו, הסצנה הסוריאליסטית... המורה לקולנוע הייתה מתמוגגת. מרת פולנוס עומדת במרכז החדר, מנסה בחוסר אונים לאסוף את שברי משפחת המאפיה. בצד אחד מר פולנוס, מצד שני פולנוס האמצעי "אולי בכל זאת? אתם רוצים להישאר בסדר לבד?" (תרגום - תרגישו קצת אשמים כמו פולנים טובים! אני אמות אם נעשה סדר לבד!) מר פולנוס: "לא!" (תרגום - אני עיקש כמו עיזה עיוורת) מרת פולנוס: "לא תצטרך לתקשר איתם. רק לשבת ולקרוא בהגדה... חבל..." (תרגום - הבה נמנע מפדיחות ונטאטא הכל מתחת לשטיח) האמצעי (קם בנחישות): "אני עם הבן אדם הזה ליד אותו שולחן לא יושב" (תרגום - אני עם הבן אדם הזה ליד אותו שולחן לא יושב) ובזה בערך נגמר. מרת פולנוס מבינה את הגורמים, ויודעת שהם צודקים, אבל לעשות סדר לבד? גם אני מתחלחל מהרעיון וכבר קופץ על העגלה של "אולי אני הסדר הזה אבריז?" "אה! הוא לא יהיה בסדר! גם אני רוצה!" קופץ השרץ הקטן מבין שלושת האחים. אימי מביטה בי בתחינה של כלבלב "אממ... אם אתה רוצה... אתה יכול לא להיות... אמ... ווף ווף?" בהחלטה נועזת החלטתי לתקוע את דגלי בביתי. "אשאר גם אשאר! אפילו אם נצטרך לשבת חמישתנו בלבד וממש ל-ד-ב-ר!!! וואו!" הימים חולפים, ונודע לי שדוד-רשע רב גם עם אחותו, ושהיא גם לא תעשה איתו את הסדר. יש לציין שגם הם סודרים איתנו באופן סדיר. זיק נדלק במוחי כאשר אני פונה לאימי "אולי נעשה איתם את הסדר ונעשה ממש חרם במתכוון על דוד-רשע?" "לא", אימי נאנחת, "הם מצאו משפחה" (תרגום: הם הלכו לפרוייקט 'שורשים' של הילד הקטן שלהם, וגרדו איזה דוד דרגה כ' מ-1912 מצפת, ועליו הם עומדים לפול בערב צלול אחד). והימים חולפים. יום אחד אני רואה את אימי ממרקת את הבית. "באים אורחים?" "כן" (מצחצחת את הוויטרינה) "מי?" "דודה רשע ואחותו של הדוד!" שקט באולם. מסתבר שאימי ממש ארגנה 'סולחה' בין 2 הקלפטעיות. כן כן, ממש כך. ישראל 2003, ו-3 פולניות מפונפנות עומדות להיפגש, כאשר אחת בכל צד, ואימי מגשרת באמצע. ממש יאסר-ביבי-קלינטון (רק בלי הסיגר. או השפתיים החושניות של יאסר). יום אחרי אני רואה שהכל כרגיל. אין שום מתח, אין שום ניצוץ של מאפיוזה באוויר. "מה קרה?", אני מתעניין. "היא לא באה. לבת דודה שלך יש אפנדיציט. היא לא יכלה לבוא." (תרגום מי יודע עכשיו מה יקרה. ועידת הפסגה נכשלה. הכל הלך לפח).

והימים חולפים.

ואני כבר מתכונן נפשית לסדר מצומצם. עכשיו, אתם בטח תוהים מה כל כך רע בסדר של 5 אנשים. אפשר לחשוב - מיליוני משפחות עושות כך באותו לילה. ובכן, מיליוני משפחות הן לא הפולנוס, ובמקרים הנדירים שיושבים ביחד, נו, בואו נאמר שאיטליה קטנה לעומת פולין. אז מה, אנחנו משוגעים? לשבת לילה שלם ביחד??? וואו!

(ואח"כ מתפלאים שיצאתי ככה. אחחח, זיגמונד, אייכה כשצריכים אותך)

יום אחד אימי מחייכת חיוך פאם פאטאלי מסתורי בעודה מסדרת את קניות השבוע בקדחתנות (כל מוצרי החלב מקולקלים! למה אתם לא אוכלים כלום???).
"מה קרה?" אני נאנח. הרי זה ברור שהיא מצפה שאשאל.
"יופי שאתה שואל" היא מחייכת "דיברתי עם הבורגני!"

פאוזה --- "הבורגנים" הוא אח של אימי ומשפחתו, וכשמה כן היא. היי קלאס, היי סוסייטי וטוטאלי לא מחוברים לאדמה, דוד זה בכלל חשב בתחילה לעשות את הסדר בצימר עם משפחתו מה שהיה עולה לו 5000 ¤ פעוטים, אבל מי סופר? בראש השנה הם שילמו יותר. (וזה סיפור 100% אמיתי. לי זה עולה בקילה)
יש לציין שפעם אחרונה שראיתי אנשים אלה היה לפני שנה וחצי וגם זה לשעתיים.
"נו?" אני ממשיך
"אז אולי הם יבואו לסדר!" היא מסיימת עם חיוך מנצח.
טו שה!
"מההההה???" הזוועות! האימה! אלוהים! לאאא! (עוד מעט תבינו למה)
"באמת?" אני מחייך, "איזה יופי".

היא פוזלת לכיוון סט הסכינים שלי שמונח לו ברישול במטבח ("אני לא נוגעת בהם, הם גדולים מדי בשבילי")
רגע של שקט (תרגום - אני לא זאת שלמדה בתדמור, ואין לי כוח לבשל לכולם. סבלתי מספיק בשבילכם. אולי גם הגיע תורכם קצת?).
אנחה
"טוב, אני אבשל" ואני כבר רואה את עצמי מקדיח שעות במטבח (אוי לא מספר 1).
"כן, וכווולם באים" היא מחייכת.
אוי לא 2
"כן, דוד שלך בא עם 2 בנותיו קרי, בנות דודותיך, קרי, שתיהן עם בעל ואחת עם ילד, זוכר שהלכנו לברית שלווווו?
(לא, השתכרתי מדי)
"היא סבתא! יש לה נכד... בלהבלהבלה..." ואני בורח כשהיא ממשיכה להלל ולקלס את דודתי ובת דודתי והילד הצווחני שלה ("הוא קצת שובב" - תרגום - צריך 6 ריטלין).

הימים הבאים עוברים בתחושת אופוריה מצידנו. מעין הוצאת לשון וירטואלית.
וכדרכם של פולנים "אימא, צלצלת למשפ' רשע לפחות לומר להם שאנו לא באים?"
"לא" (השפלת מבט)
"אז הם עומדים להיות ממש לבד, אה?" (תוכחה מכיווני)
"אני אצלצל מחר"
"עוד שבועיים הסדר, את יודעת."
"כן כן"
"טוב"

והימים חולפים.

"אבא, מה קורה עם משפ' רשע? הם יהיו לבד, נכון? מישהו מהם צלצל?" אני מתקיל.
"מלמלמלמלמלמלמלמללללמללל" הוא ממלמל (יש לציין שהפולנוס הביאו את המלמול לצורת אמנות עכשווית מקורית. אנו יכולים לדבר במלמול מתחת לשפם, בין אם יש או אין, במשך שנים).
"מה? אני מקשה.
"כן כן היא צלצלה!" (תרגום - מה אתה מפריע לראות ערוץ האופנה)
"ו...?"
"בדיוק התיישבתי לדבר, ונתפסה לי הרגל, אז אמרתי לה שנצלצל אליה כבר..." הוא משפיל מבט
"שא-נ-י אצלצל אליה, אתה מתכוון" אימי העטלפית פולטת מהמטבח (קטן על ידה דרדוויל)
"כן כן, שאת..." (תרגום אני חוזר לשוניות האלמוגים בטלוויזיה. לכו מפה)

בימים הבאים אני נהנה לעקוץ את אימי עם השאלה מתי ואיך היא עומדת לבשר זאת לדודה הרעה. אך היא מסיטה נושא באלגנטיות (אוי! בטח יהיה גשם לפני הסדר והיא צדקה. סססאמק איך הן תמיד צודקות בזה)
ואז יום אחד...
"נו, דיברת עם הדודה?" אני עוקץ, ומצפה להשפלת המבט הרגילה ולמלמול.
"לא, אבל אני יודעת מה אני אגיד" אומרת היא בבטחה.
"באמת?"
"כן... טיהי" היא מצחקקת צחוק מרושע ומעט נבוך "נשתמש ב-סבתא!!!"

פאוזה - סבתא שוכבת לה במיטה כעת, עם המון לבן מסביבה אי שם בארצנו, בחורים בחלוקים לבנים מטפלים בה, ועדיין מנסים לשכנע אותה שהיא לא צריכה קרבין ו-10 לירות לנסוע לשוק לקנות תרופה לגריפה. קיצר, סבתא לא תהיה בסדר השנה.

"בסבתא??? איך, תגלגלו אותה לפה? עם המיטה והרופאים?"
"אהמ... לא, פשוט נגיד לדודה שאנחנו עושים ביחד אני והדוד הבורגני (להזכירכם - הם אחים, והסבתא המשוגעת היא אימם) פעם אחרונה איתה, וננסה להביא אותה לפה...
"הממ בואו נראה סבתא בעצם גוססת, ואתם משתמשים בזה כתירוץ ללא לעשות סדר עם הדוד הרשע, שבעצם זו לא הסיבה- הסיבה היא הריב בין אבא ואחי לדוד. וכולם יודעים שזו הסיבה האמיתית גם אנחנו וגם הם. ובעצם, מעדיפים לשתוק ולקבל את התירוץ?"
שתיקה רועמת (תרגום הודאה באשמה).

סיום
אז זהו, חברים יקרים. עכשיו אני פה, בדיוק גמרתי להשגיח על הצלי הארור ("אל תעשה דברים חכמים מדי, אנחנו אוהבים אוכל פשוט - ואני שואל מה רע בפילה יען לסדר?) ואני מסריח מכל מיני בישולים. מחר הבורגנים יבואו, נחמדים להקיא, בנות דודתי ייתלו על בעליהן נואשות, בעוד הילד ההיפר הארור ישבור כל חלקה טובה בבית. אני עוד אבשל קצת, עצביי ימרטו, וראשי יכאב.
ובאמצע הסדר, בעוד אנחנו מנסים לקרוא מהר מהר מהר את ההגדה (יאללה נו מתי כבר שולחן עורך?), אני אתהה, האם כשאני אהיה גדול אני גם אהיה ככה? ואם כן, בבקשה, כלאו אותי.

חג שמייח ומלא במשפחתיות א-מאפיונרית ובריאה (איפה משפ' בריידי כשצריך אותה, הא?).

ערפדון

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...