עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

רחוב כריסטופר - החלום ושברו

רחוב כריסטופר תואר בכל הספרים כרחוב שהוביל את המאבק ההומוסקסואלי בניו יורק, רחוב בעל עבר מפואר והווה משגשג - המציאות של ימינו רחוקה מזה

לפני שכותב שורות אלה הגיע לניו יורק, נעשתה עבודת מחקר רצינית על העיר בכלל ועל בית הגידול ההומו-ניו- יורקי בפרט. לצורך העניין ישב בעל הטור לילות שלמים מול המחשב, ובין אתר פורנוגרפי אחד למשנהו, ניסה לדלות פרטים רבים ככל האפשר על המתרחש בעיר הגדולה ועל האפשרויות העומדות בפניו. נהרות של קפוצ'ינו נשפכו במהלך קריאת חומר רלוונטי מול המסך ובספריות החשוכות של בתי הקפה המובילים בשינקין וכל זאת כדי לקבל תמונה מלאה ולהגיע מוכן ככל האפשר למערכה על כיבוש ניו יורק. המסקנה המרכזית מקריאת כל אותו חומר, שאם ניו יורק היא השמיים אזי רחוב כריסטופר הוא גן עדן או לחילופין, אם מניו יורק תבוא הגאולה אזי מרחוב כריסטופר יצא משיח, וגם אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני ועוד מסקנות מטאפוריות דומות שמדגישות את מרכזיותו של הרחוב. רחוב כריסטופר תואר בכל הספרים ו/או (שנים רציתי להשתמש ב- ו/או) המאמרים כרחוב שהוביל את המאבק ההומוסקסואלי בניו יורק, רחוב בעל משמעות קהילתית, עבר מפואר והווה משגשג, רק הושט היד וגע בו. זכור לי הרגע, עשרים דקות לפני הנסיעה לשדה התעופה במהלך דחיסת בגדים מאסיבית לתוך מזוודה קטנה, שבו הפלגתי על כנפי הדמיון, ובדמיוני אני מגיע לרחוב כריסטופר והרחוב הומה אדם, חלקו מלא בגברים מסוקסים וחלקו מלא בגברים עם שפם (לסביות), כולם לבושים בבגדי ים זעירים ומחממים כששמש ורודה זורחת ממעל, שירים של ירדנה ארזי (לא כולל "נשמה צוענית") בוקעים מתוך רמקולים שמפוזרים בכל רחבי הרחוב, מדונה עורכת סדנאות איפור בכיכר המרכזית וכרוז בעל קול עמוק מקריא שוב ושוב את תוצאות אירוויזיון 98'. אכן, הייתי משוכנע לחלוטין שמדובר במקום המחייה האולטימטיבי להומואי העולם וידעתי שברגע שאגיע לניו יורק, אצעד בבטחה לעבר הרחוב המדובר, שם אשתלב ללא כל קושי בקהילת נושכי הכריות המקומית וזו תהיה תחילתה של ידידות מופלאה ופתיחה הולמת לחיים החדשים בניו יורק. אעפס, לפעמים יש גם הפתעות בחיים. אחרי כמה שעות שינה טובות, בעודי מסומם חלקית מהג'ט-לג, הגעתי לליבו של מערב הוילג' הניו יורקי, לרחוב המפורסם, וכולי שמחה וששון וציפייה גדולה. מצאתי מולי מספר דגלים צבעוניים מתנופפים בעייפות, ייצוג מרשים של חנויות סקס, מספרות, וחנויות מעוצבות שנועדו לשרת את תת-קהילת חובבי העור עדיני הנפש. האוכלוסייה המקומית נראתה כאילו הגיעה באוטובוסים מאורגנים מאחד מבתי האבות בהרלם רבתי, וחנויות הבגדים התעקשו לקשט את חלונות הראווה בשלל תחתוני גברים מכל הסוגים וכל המינים. הברים הממוקמים לכל אורך הרחוב לא נראו מבטיחים במיוחד, אבל החלטתי שאני אתן הזדמנות ואבקר בכל אחד ואחד מהם בבוא הזמן, ואכן עליהם עוד יפורט בהמשך. הרושם הראשוני שקיבלתי מהרחוב לא הותיר בי הרגשה טובה והתעקשתי להגיע אליו שוב ושוב במטרה לנסות ולשאוב מאותו קסם כריסטופרי ששמעתי וקראתי עליו כל כך הרבה, אולם לשוא. גם היום, אחרי שצברתי שעות רחוב רבות (כותב שורות אלה מתוודה כי עבד תקופה מסויימת ברחוב כמו גם בליסת אין ספור ארוחות ליליות בביתו של חברי הטוב א.ט, שממוקם במורד הרחוב בואך נהר ההדסון) אני עדיין לא ממש מצליח להתחבר לאווירה ולא הייתי ממקם אותו בראש רשימת אופציות הבילוי שלי. אז מה בכל זאת מצאתי שם אתם שואלים? (וואלה, טור אינטראקטיבי) מצאתי ברים מיתולוגיים שעומדים על תילם עשרות שנים ומקבלים בברכה מדי ערב את אותם לקוחות קבועים לצד קבוצות תיירים שרוצים להנות מניחוחות של עבר ומאלכוהול לא יקר של הווה. לא אתעכב על כל הברים שברחוב אלא אגע בשני אלה שלכדו את תשומת ליבי במיוחד:

Monster
בר דו קומתי ותיק שלפני מספר שבועות חגג יום הולדת 20, ונחשב לאחד הברים היותר ביתיים וידידותיים למשתמש. האוכלוסייה מקומית וקבועה ברובה, ובקומה העליונה אפשר לשבת סביב הבר העגול והענק או להסתכל בקנאה בחבורה המגובשת שיושבת דרך קבע סביב הפסנתר, מנגנת ושרה תוך כדי תיבול האירוע בהומור פנימי ייחודי שאינו מובן למתבונן מבחוץ. בקומה התחתונה של הבאר נמצאת רחבת ריקודים ואולם מופעים המתמקד במופעי דראג בסגנון לאטיני וכך גם האוכלוסייה הפוקדת את המופעים הללו.

בפעם הראשונה שנכנסתי לשם, רכשתי את הוודקה הרגילה שלי ונעמדתי באחת הפינות, ניגש אלי אחרי מספר דקות אדם והחל להתלונן באוזני כמה קשה לחבר'ה בגילנו למצוא בני זוג בגיל מתאים במקומות כאלה. עכשיו, אחת משתי אפשרויות או שהוא החליט לשתף אותי בבעיות של נכדו המתבגר או שהוגדרה קבוצת גיל חדשה שבין עשרים וארבע לשבעים ושש ואף אחד לא עידכן אותי. חייכתי בנימוס ונמלטתי החוצה.

Stonewall
הבר המיתולוגי הוותיק, שאת קורותיו ניתן לקרוא בכל ספר הומו-היסטורי שמכבד את עצמו, הוא היום מקום חשוך וקטן עם שתי יתרונות בולטים - האחד הוא תחרות הזין הגדול הנערכת פעם בשבוע (רגע של התחסדות - מה משנה הגודל? מה עם תחרות השכל הגדול? או הלב הרחב?) בה מציגים תושבי הברונקס והסביבה איברי מין בלתי סבירים בעליל, שודאי מיצרים להם בעיות גב ותחזוקה שוטפות. היתרון השני הוא מסיבות ערבי חמישי הנחשבות יחסית שעורך הבר לנערי קולג' רכים שמסתובבים במקום עם מבט של "אני מתנת אלוהים לאנושות ויש ברכה מיוחדת שאתה צריך להגיד לפני שאתה מסתכל עלי". מי שיודע להתמודד עם שכמותם מוזמן לחגוג.

עוד מקומות ששווים איזכור

אוסקר ווילד
חנות ספרים קטנה שמאפשרת לחובבי המילה הכתובה לצלול בהנאה לתוך עולם שלם של ספרות הומוסקסואלית מכל המינים והסוגים, החל במחקרים מדעיים, רוחניות או ספרות דוקומנטרית וכלה בפורנו רך וחוברות מלאות בתמונות של פורנו לא רך.

The Bread Factory
נניח שבשעה ארבע לפנות בוקר חזרת מבילוי מטורף והאלכוהול עשה אותך מאוד עייף אבל גם מאוד מאוד רעב. זה המקום להגיע אליו במצב כזה - סנדוויצ'ים מצויינים ואפשרות להרכיב לעצמך את סלט חלומותיך. לאכול, ללכת הביתה וליפול למיטה עם חיוך מאושר על הפנים.

נדמה לי (כאן אני מסכם ואתם נושמים לרווחה) שרחוב כריסטופר ידע ימים טובים יותר. היום הוא משמש מעין אתר עלייה לרגל לזכר הימים ההם ומי שנהנה ממנו הם אותם אנשים שנהנו ממנו בעבר ומנצלים את הבילויים שם לחיבור נוסטלגי והתרפקות על זמנים של פעם (או, אם להשתמש במילותיו של מכר ישראלי ששמע שאני מתכנן לכתוב על רחוב כריסטופר: "מה כבר יש לכתוב על רחוב האוחצ'ות המזדקנות?").

ייתכן ויש כאלה שיחלקו על דעתי (מה זאת אומרת לחלוק על דעתי?!) ויגידו שהרחוב הוא מקום מדהים, האווירה נהדרת וזה מקום הבילוי המועדף עליהם. לא אמרתי שלא. הכל עניין של טעם (הטעם שלי!) ובניו-יורק, אני תמיד אומר, יש מספיק מהכל ובשביל כולם.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...