עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

רומני אחד נכנס למסעדה

לא רק לפולנים יש שורת מאכלים עממיים שרק שמם מתחיל להפעיל את מיצי הקיבה. בכתבה ראשונה בסדרה סוקרת אורית את המטבח הרומני

לאחרונה החלו כאן כל מיני פולנים להעלות על נס את מאכליהם הכה מזרח-אירופיים, וגרמו לנו, בני העדות האחרות, לחוש קצת מיותמים על כך שלא זכינו להיכלל בעדה המופלאה הזאת, שמצליחה להנפיק ממטבחיה כל כך הרבה מאכלים ערבים לעין ולחיך (טוב, לפחות לחיך). אי לכך ובהתאם לזאת, הרגשתי חובה מוסרית, מצפונית, עדתית ולאומית, להרים את כבודן הרמוס של שאר עדות בני ישראל, על מגוון המאכלים שבהן התברכו. קריאתי שלוחה מעל דפים אלה לכל מי שרוצה לתרום לפרוייקט מהתנסויותיו האישיות לפנות אלי ישירות באימייל, כדי שברבות הימים נוכל לפרסם את "מדריך פריידזיין המלא למאכלי עדות". מכיון שאני זו שזכיתי לפתוח את הפרויקט (ולו בשל העובדה הפשוטה שהוא עלה רק במוחי הקודח), אני שמחה לפתוח אותו עם העדה הטובה מכולן, העדה שלי, הלא היא עדת יוצאי רומניה.

אז אולי הרומנים מפורסמים קצת פחות משכניהם הצפוניים בפולניה, ואולי האסוציאציות הראשונות שמתקשרות לכם עם רומנים הן "רומני גנב" או "ננסי ברנדס", אבל אין מה לדבר המטבח הרומני הוא מהמשובחים שיצא לי לטעום מהם. ותאמינו לי במשפחת נבו המורחבת התקבצו להן עם השנים כמעט כל העדות שהרבנות הראשית מוכנה להכיר בהן, כך שכבר יצא לי לנעוץ את שיניי בלא מעט סוגי מאכלים. ובל נשכח, שהסיבה האמיתית שאני יוצאת באמירה נחרצת כל כך, היא שאני יודעת שסבתא בתיה לא קוראת את האתר הזה, ולא יכולה לנשל אותי מהצוואה על סמך ההעדפה הבוטה ל"צד השני" של המשפחה. אבל, מספיק עם ההקדמות. באנו הנה לאכול, לא?

חצילים בשום (Salata de vinete)
נתחיל, כמובן, עם המנה הראשונה. אני אישית לא אוהבת אף אחד משני המרכיבים של הסלט הריחני הזה, אבל אני יודעת שאני חלק ממיעוט מבוטל (story of my life). אני מכירה לא מעט אנשים שהיו מוכנים להרוג בשביל הסלט הזה, מעשה בית כמובן, ולא מאלה שקונים מוכן בקופסת פלסטיק. ראשית חוכמה מרככים את החציל מעל האש, ורק אחרי שריח החריכה העדין מתחיל להתפשט במטבח פושטים אותו מקליפתו ומועכים אותו היטב עם שום. הרבה שום. כל המרבה הרי זה משובח. כדי להתמודד עם כמויות השום רצוי לצרף ליד הסלט כמה מלפפונים חמוצים ופרוסת חלה טרייה במיוחד. ליתר ביטחון, עדיף בכל זאת לא לנשום לכיוונו של אף יצור חי עד למנה הבאה.

ממליגה (Mamaliga)
גם אם מעולם לא אכלתם ממליגה, קרוב לוודאי שאת השם הזה שמעתם. כל רומני שמכבד את עצמו יודע לספר על ממליגה מצויינת שמישהו מאבות אבותיו (ויותר נכון אימות אימותיו) ידע להכין. הממליגה היא מאפה עשוי קמח תירס, שמגיע בשתי גרסאות מתוקה עם וניל ושמנת, ומלוחה - עם גבינה צהובה או בולגרית (רומניה ובולגריה הן מדינות שכנות כזכור) וזיתים. אני לא בטוחה שזיתים אכן היו כל כך נפוצים במולדת הרומנית, אבל הם מוסיפים לטעם, כך שאני ממליצה לא לדקדק יותר מדי במוצאם.

צ'ורבה (Ciorba)
עוד אחד מאותם מאכלים רומנים ששמם יצא להם כבר למרחוק. וגם במקרה הזה, מעטים האנשים שגם שמעו על צ'ורבה, גם טעמו צ'ורבה, ואינם ממוצא רומני. ההפסד, כמובן, כולו שלהם. למעשה הצ'ורבה הוא שילוב מושלם של כמה מרקים אחרים. דמיינו לכם צבע וחמצמות של מרק עגבניות, ניחוחות של מרק עוף ושפעת ירקות של מרק מיניסטרונה. ערבבו הכל ביחד והגישו רותח לשולחן. צ'ורבה אמיתית היא תמיד רותחת. שומעים את זה בשם. כשאני חושבת "צ'ורבה" אני רואה בעיני רוחי קדרה מהבילה של ה"אדום האדום הזה" מרק סמיך ומלא כל טוב, מצויין לימי גשם או סתם ימים קרים, גם בבוקרשט וגם בתל-אביב. רק מילה של אזהרה לכל סבתא רומנייה טובה יש את הצ'ורבה שלה עם המתכון הסודי. אל תנסו לסחוט אותו, ויותר חשוב אל תנסו להתחרות בו.

קבב רומני (Chebab)
המאכל היחיד שאני מכירה שאכן מוכרז באופן רשמי כ"רומני". מה כל כך רומני בקבב ומה מייחד אותו מכל סוג אחר של קבב? אודה ולא אבוש, לא הצלחתי עוד לגלות. אולי בגלל שהרומנים האמיתיים מתבלים גם את הקבב שלהם בכמויות שום נדיבות, אבל מה זה משנה קבב הוא קבב, וקבב הוא טעים, ואם מחליטים שהוא רומני, אני מאמצת את הבחירה הזאת בפה מלא תרתי משמע.

רושטי (Roesti)
"מה? יש לזה שם?" שאלה אותי בפליאה דליה, שותפתי לעדה במשרד. "חשבתי שזה משהו שאבא שלי המציא". ואכן, לא מדובר במאכל מתוחכם מדי, ויכול מאד להיות שרבים מכם כבר אכלו רושטי אפילו בלי לדעת. המדובר בתערובת מטוגנת של בצל, תפוחי אדמה וביצים, והתוצאה היא מעין חביתה משופרת. ישנן גרסאות עם תפוחי אדמה שלפני היכנסם למחבת גם מבושלים ונחתכים לפרוסות עבות, וישנן גרסאות עם תפוחי אדמה מגוררים סטייל לטקעס של חנוכה. כך או כך, אמא שלי תמיד טוענת ש"אוכל של עניים הוא הכי טעים", ולפחות במקרה הזה היא צודקת במאה אחוז.

כוסמת (Kasha)
שמעתי כבר טענות שהמאכל הזה הוא לא רומני בכל רמ"ח אבריו, אבל אני מכירה אותו רק מכיוון הצד הרומני, בעיקר כתוספת לבשר. לא, לא מדובר באותה דייסת "קאשה" שמשפחת קוסטנזה מ"סיינפלד" היתה אוכלת, אלא בגרגרי כוסמת מבושלים עם אטריות מעין הגרסה הרומנית לנודלס. רק אזהרה קטנה אמונה רומנית רווחת היא שאכילה מופרזת של כוסמת ואטריות תשלח את הגרגרן לבילוי ממושך ולא סימפטי בשירותים. לא יודעת האם האמונה נכונה או לא, מכיון שתמיד העדפתי לא לברר.

פודינג אורז (באופן מפתיע Budinca de Orez)
כן כן, פודינג אורז. נכון שזה נשמע מוזר? אבל מה הייתם אומרים אם הייתי מציעה לכם אורז עם שקדים צימוקים ואגוזים? נשמע טעים נכון? קחו את אותה מנת אורז עם צימוקים ואגוזים, תוסיפו לה כמה ביצים (בתפקיד דבק), גרידת לימון (תמיד חשבתי שזה שם של מחלה), קצת וניל וקצת קינמון, והכניסו לתנור. תוך רבע שעה יתחילו מיצי הקיבה שלכם לעבוד בגלל הריח שיתפשט באוויר, ואחרי רבע שעה נוספת כבר תוכלו לנעוץ מזלג בתבנית המהבילה. רוב הסיכויים שרבע שעה אחר כך התבנית המהבילה כבר תישאר ריקה.

עד כאן הוביל אותי זכרוני בין הסירים והמחבתות של סבתא. בשבוע הבא, כדי לא לקפח אף צד במשפחתי הענפה, אביא בפניכם את מיטב תבשילי המטבח הרוסי-אוקראיני של סבתא בתיה. ובשבוע שאחר כך? זה כבר תלוי בכם...

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...