עוד בחדשות ודעות
 >  > 

מהפך בישראל, מהפך לקהילה

תוצאות הבחירות רק התפרסמו, וכבר אנחנו מוצפים בקביעות לגבי ההפסד הגדול שנחלה ישראל, וההפסד הגדול של הקהילה. אורי שרון תוהה האמנם

אין ספק שהבחירות האלו היו רצופות באכזבות. אנשי השמאל שבינינו התאכזבו מהירידה בכוחו של השמאל בסקרים ובבחירות, ומהתרסקותן של מפלגת מרצ ומפלגת העבודה, ובנוסף אנחנו, אנשי הקהילה, התאכזבנו קשות מכך שיעל דיין ונעמי חזן לא יכהנו בכנסת הבאה, ומכך שלא נכנס נציג גאה לכנסת.

אך האם יש בסיס רציונלי להגדיר את הבחירות כהפסד?
לדעתי לא, ולפני שאתם מעלים אותי על הצלב הרשו לי לנמק.

קודם כל, צריך לזהות ולהבין שהקהילה עברה בבחירות האלה מהפך פוליטי חשוב מאין כמוהו. עד עתה זכינו להכרה ותמיכה מסיעה אחת בלבד בכנסת מרצ. גם בימיה הטובים לא עברה מרצ את קו 12 המנדטים, ולמרות כל הכוונות הטובות, היכולת שלה להעביר לבדה חקיקה שתומכת בנו הייתה מוגבלת. בבחירות אלה התחרו על הקול הורוד לא פחות מארבע סיעות. בכנסת האחרונה היו לקהילה רק 11 ח"כים תומכים "בטוחים" בכנסת - יעל דיין ו- 10 הח"כים של מרצ. בכנסת הנכנסת יהיו לקהילה כ- 25 ח"כים תומכים בשינוי, מרצ וחד"ש.

מפלגת העבודה, שבזכות עבודתה הברוכה של יעל דיין הייתה מראשי החץ של התמיכה במאבקנו, לא התגייסה מעולם לעמוד מאחורי יעל דיין כסיעה ולסייע לה במאבק זה, ומעמדה של יעל דיין במפלגת העבודה הלך ונשחק עם השנים. המהפך הראשון שעבר עלינו בבחירות אלה היה דווקא במפלגת העבודה, שהקיאה אותנו מתוכה באופן רשמי עם היוודע תוצאות הבחירות הפנימיות והמקום הבלתי-ריאלי שנדחקה אליו דיין.

אין ספק שהיה זה מהלך מצער ומביש למפלגת העבודה, ואפשר לטעות ולחשוב שמהלך זה הוא בעוכרינו, אבל אני לא חושב שכך הדבר. מפלגת העבודה זנחה אותנו, אבל יחד איתנו זנחה עוד רבים מהדגלים שפעם הניפה ו"התרסקה" בבחירות. אני מאמין שהתרסקות זו היא צעד נוסף במסלול ההידרדרות של מפלגת העבודה. מסלול זה החל כשהפסידה העבודה את ההסתדרות לחיים רמון ואחריו לעמיר פרץ, ולדעתי יסתיים במחיקתה של העבודה מהמפה הפוליטית כמפלגה שאינה נחוצה עוד, ואין לה דרך פוליטית להציע. כבר היום הולך הגיל הממוצע של מצביעי העבודה ועולה, והמפלגה מתקשה למשוך אליה מצביעים צעירים.

לעומת זאת, ההחלטה הברוכה של יעל דיין להצטרף למרצ מסמלת מהפך נוסף. מהפך שסופו יבוא בהקמתה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה, שבראשה יעמדו יוסי ביילין, יעל דיין, רן כהן, חיים אורון, ואולי אפילו שמעון פרס ועמרם מצנע. מפלגה זו יכולה להגדיר את השמאל החדש בישראל שהוא שילוב של שמאל מדיני, שמאל כלכלי, ושמאל חברתי.

אסור לטעות ולראות את התוצאה העגומה של מרצ בבחירות האלה ככישלון שיתמשך בהכרח גם לבחירות הבאות. ציבור הבוחרים של מרצ לא נטש אותה בגלל דרכה השמאלנית, אלא בגלל שמרצ הפסיקה להאמין בדברים שעליהם קמה. לעומת הדגל המדיני, אותו ממשיכה מרצ להניף בגאון, נטשה מרצ את דגל זכויות האזרח שעליו הקימה שולמית אלוני את רצ, התנועה לזכויות האזרח. בנוסף, החל משנת 1992 נטשה מרצ את דגל המלחמה בשחיתות הפוליטיקה החרדית, כשהסכימה לשבת בממשלה עם ש"ס לטובת הקמת ממשלת שמאל.

קהל המצביעים של מרצ לא נעלם וגם לא "נדד ימינה", הוא רק הרגיש בבחירות אלה שמרצ כבר לא מייצגת אותו. גם בגלל העייפות הכללית שנדמה שנחתה על מרצ בשנים האחרונות, גם בגלל הבעייתיות (שלא אכנס אליה כאן), של מי שעמד בראשה, יוסי שריד, וגם בגלל הדגל המדיני של מרצ, שנראה היה כחונק את יכולת הפעולה של מרצ בכל שאר התחומים.

בדיוק על הנישה הזו הצליחה שינוי להשיג את ההישג יוצא הדופן שלה בבחירות. שינוי השכילה למצב את עצמה במרכז המפה הפוליטית ולהצניע (לטוב ולרע), את חשיבותו של הקונפליקט המדיני. לעומת זאת הצליחה שינוי להוכיח יושר אישי, עמידה איתנה בהתחייבויות, והנפת דגלים של מאבק בשחיתות הפוליטיקה החרדית ולמען איכות השלטון, שמשכה אליה מצביעים מכל קצות הקשת הפוליטית - ממרצ, ממפלגת העבודה, מצומת ההיסטורית, וגם לא מעט מישראל בעליה של נתן שרנסקי.

טועה מי שרואה את העלייה של שינוי כאופנה חולפת. הציבור הישראלי תיגמל תמיד ביד רחבה את המפלגות שחרטו על דיגלן את נושא היושר הפוליטי מרצ מחד, וצומת מאידך. אם תשכיל שינוי להמשיך בתנופת העשייה והחידוש, לשמור על היושר הפנימי שלה, ולהמשיך להציג את עמדותיה בצורה ברורה וחדה כל כך, יש לה סיכוי להפוך למפלגה השניה בגודלה בבחירות הבאות, ולאחת משתי מפלגות המרכז שמתמודדות על הנהגת המדינה מול הליכוד.

לגבי חבר כנסת גאה, אני חושב שסוגיה זו הוכרעה עוד בשלב הפריימריז במרצ ובשינוי. למרות שבשלבים מסוימים נראה היה שאיקי אלנר, מועמד מס' 19 בשינוי, קרוב להיכנס לכנסת, הרי שבפועל הפרידו בינו ובין הכסא 4 מנדטים. עוזי אבן נדרש לעוד 9-10 מנדטים על מנת להיכנס. אפשר לראות זאת כמפלה, אבל אין זה בהכרח כך. צריך לזכור, שגם בכנסת היוצאת לא היה מצבנו שונה. עוזי אבן היה רחוק מרחק 3 מנדטים (ושקר אחד), מהכסא, והיה זה רק צירוף מקרים שהביא לכניסתו ההיסטורית לכנסת. בבחירות אלה מצבנו אמנם לא השתפר בהיבט זה, אבל בודאי שלא הורע, ובנוסף 2 מועמדים גאים במקומות כמעט-ריאליים בהחלט עדיפים על אחד. כנראה שעוד לא הבשילו התנאים לכך שחבר כנסת גאה ייבחר, ואין ספק שכדי לעשות זאת יצטרכו המועמדים הפוטנציאליים להציג עמדות במגוון של נושאים, ולא ייבחרו רק על בסיס זהותם המגדרית (ואין לי ספק שגם פרופ' עוזי אבן וגם איקי אלנר מצידים אג'נדה רחבה מסוג זה).

ומה לגבי מדינת ישראל?

אני יודע שמקובל להגדיר את תוצאות הבחירות כאסון, אבל זוהי נקודת מבט של אנשי שמאל. מעבר להבדלי הגישות בין הימין (שמן הסתם שמח על התוצאות), והשמאל (שמן הסתם כואב אותן), אני חושב שישראל יצאה מבחירות 2003 גם מנצחת, וגם מפסידה.

מפסידה משום שבחירות אלה היו עוד נדבך בהידרדרות המוסרית של המדינה. פרשיות השחיתות שנחשפו במהלך הבחירות היו מדאיגות מאוד, אך עוד יותר מכך מדאיג חוסר ההשפעה שלהן על תוצאות הבחירות. מסתבר שיש ציבור גדול בישראל שאינו מוטרד משחיתויות, ויתכן שאפילו מתגמל עליהן. אין ספק שעוד נשלם מחיר יקר בעקבות תופעה נפשעת זו.

מנצחת משום שלראשונה מאז מהפך 1977 נשבר מאזן האימה המשתק בין הליכוד לעבודה, ויש סיכוי לשינוי יסודי אמיתי במערכת הפוליטית. עלייתה של שינוי והתקווה שבאה איתה להקמת ממשלת אחדות חילונית וקידום חקיקה של מדינה מערבית מתקדמת, התרסקותה של מפלגת העבודה והניצנים לעלייתה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית החדשה, כולם בעיני מסמלים את תחילתה של תקווה חדשה.

אנחנו הקהילה, צריכים להיות חלק מהכוחות שממשים תקווה זו. אנחנו צריכים ויכולים לפעול מבפנים כדי להביא את מרצ להתחדשות המתבקשת במפלגה הסוציאל-דמוקרטית החדשה, ואנחנו צריכים ויכולים לפעול מבפנים כדי להביא את שינוי לשבת בקואליציה חילונית רחבה שתוכל, לראשונה בתולדות המדינה, להביא מהפכה חוקתית-חברתית אמיתית בישראל.



הכותב הוא חבר סניף תל אביב של שינוי

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...