עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

הומו בחלל - חלק ב'

יעל ממשיכה בסורה ומספרת לנו על החורף, מה הוא עושה לה, ועל אלו שלושה דברים עומד העולם

עם כל הכבוד לגשמים, הגיעו מים עד נפש. זה לא יעלה על הדעת מה שקורה פה באתר. ככה כל הכתבים כותבים על שירים וסרטים וריחות של החורף, ואני אשב בצד ואמלא פי מים שגם ככה הגיעו עד נפש? - אין מצב. ועוד ידוע, שזה שהם שקטים זה לא אומר כלום, כי כמה שהם שקטים ככה הם חודרים עמוק. רבותי, אני לסבית ואותי שום דבר לא יחדור עמוק. ריד מיי טיטס: אין מצב.
הרי סרטים ושירים של חורף בכלל לא ירגישו אם ישימו אותם בקיץ. אבל יש דברים בהולים יותר ושאין להם מקום אחר או עונה אחרת, גם אם האלוהים של העורכים ירצה ואפילו אם יהיה איתן בדעתו.

1. גשם
2. קור
3. צ'ולנט

על הנקודות שצויינו לעיל אני אפרט אחת אחת וביסודיות, אז אם משהו מהקוראים או הקוראות מעדיף את הגירסה המתומצתת הוא יכול לפרוש בשלב הזה של הכתבה, ולהעסיק את עצמו בדיון בשאלה האם אני זה באמת אני, ואם כן, האם זה דורש התנצלות.

1. גשם (או: ימי הרעם)

גשם עושים ממים שמופיעים בצורת טיפות קטנות שנופלות על הכביש והופכות אותו להיות חלק. הכביש החלק עושה צרות כמו השטן, וחלק מהצרות מגיעות אלי.

שני המשפטים שלעיל, הם הוכחה פילוסופית חד משמעית לכך שגשם זה דבר לא מוסרי, ולפיכך צריך להגיד עליו דברים רעים. לפחות רעים כמו שמדברים על טל איתן. את חגיגות תחילת החורף אני ביליתי בחדר המיון של אסף הרופא, שזה שם של בית חולים, אז אם משהו מההומואים מקנא בי עכשיו על זה שביליתי עם אסף הרופא שירגע ושידע שאין קשר לשום אסף ובטח לא לאספ-אוף-תרדי-מזה-כוס-רבאק הפרשה שאין לה סוף.

בשעה טובה, סוף-סוף נכנסו בלסבית מאחורה. אני, כמובן וכהרגלי, נסעתי היטב, ולמען האמת ממש כמו טייסת קרב בשיא כושרה ואינסטינקטיה. עירנית וחדה כמו טום קרוז בשחקים או בימי הרעם, נסעתי בשיקול דעת קר ומופתי. בשלב מסויים שאינני זוכרת, מערכת הרדאר שיש לי בזנב שעשוי פח ופלסטיק ושכולו טכנולוגיה ומדע ותו לא, רמזה לי בבום שקשה לפספס שבמרחב הטיסה שלי, בשעה שש או קלוק, היה טייס מהיר יותר.

זה היה על כביש החוף, בתחילת החורף. הראש שלי עשה תנועה של "כן" מאוד תקיף ומשכנע, שמשמעותו היתה: כן, אני בהחלט הולכת למות, ושאר הגוף שלי דמם.

הטייס של כוחות האויב יצא מהקוק פיט, אם כי בהחלט נראה שהיה תחת השפעת קוק, נבהל, אמר שהוא מצטער, ואני לא חשבתי כלום אבל נכנסתי להתקף אפילפטי קל והסגרתי את כל סודות המדינה וחיי. הוא התנצל, הדביל, ואמר שכדאי שאני אלך לבית החולים. סביר להניח שהייתי עולה על הרעיון המהפכני הזה בעצמי, אם היו לי תאי מוח שלא נפלו לקיבה מעוצמת הבום. למען האמת, הייתי בין כה בדרך לבית החולים, כי שם אני לומדת בחלק מימים אלו, ולמען שאר האמת הייתי אפילו בדרך לחדר-המיון, אז שוין, שיהיה. שום דבר בתוכנית היום שלי לא ממש השתנה, אז מה אם עכשיו יש לי צפיפות עצם קצת יותר קטנה בגולגולת? לא ביג דיל. הגעתי לחדר המיון, עשו לי בדיקה. באותו יום גם נכנסו בי מאחורה וגם זכיתי במזמוזים מסטאג'ר חתיך וחטוב, ואני יודעת שאני לסבית, אבל הוא היה נורא חתיך ומאוד חטוב.

יש כאן מסר, חברים. סעו בזהירות. זה באמת חשוב, באמת כואב וממש לא נעים, אז סעו בזהירות.

2. קור (או: רכבת גוגיי)

יש כל מיני דברים להתחמם ולחמם בהם את הלב. דיברו איתנו כבר על שירים וסרטים ושוקו חם, אבל אין כמו להכנס לגוגיי, ולהתחמם באמת ישר ללב. אחותי אוהבת לשחק בחורף שבץ-נא אבל אני תמיד מנצחת אותה בקלות בלתי נסבלת, אז מצאתי לי משחק חדש והוא נקרא "השמץ והפלץ".

כל פעם שקר לי נורא, אני נכנסת לאתר ומחפשת השמצה ראויה, או איזשהו גנאי קטן אבל איתן שמתחרז עם השם ** או עם השם ****.

אני מאוד אוהבת את גוגיי. הכי בעולם אני אוהבת את גוגיי. בלי קשר ל** ****. לא מכירה את ** ****. אולי כמה סיפורים. מיתוסים. בחור צעיר שכבר עכשיו יכול להתהדר במפעל חיים שלם. זה די מסקרן. בד"כ מעורר קינאה. אני טיפוס קנאי. זה טוב בחורף. הקנאה בוערת, הגוף מתלהט, המוח קודח. בכל אופן, הכי בעולם אני אוהבת את גוגיי.

בחורף הקודם יצאתי מהארון. לצאת מהארון זה לא דבר קל, אתם יודעים. עד לפני שעשית משהו את כבר מתחרטת. לפני שחזרת בך, את כבר ננזפת. לפני שמצאת מה לומר, כבר אין עם מי לדבר. לפני שהיו לך הסברים אף אחד לא שאל כלום. ותסלחו לי על השמאלץ, תמיד העדפתי את עצמי צינית, בטח בחורף, אבל מתוך כל זה, הכי בעולם אהבתי את גוגיי.

תחשבי שאת מטיילת בארופה, ואיכשהו מגיעה להונגריה. עכשיו, את הרי לא מבינה הונגרית, נכון?
(-נכון) -אז תארי לך שאת בתחנה, ואף אחד שם לא מדבר אנגלית ובטח לא עיברית. פחד אלוהים. והנה, יש מזל בחיים שלך. לעולם אל יתייאש איש: במקרה את פוגשת מישהו או מישהי שיכול לדבר איתך, ושאומר לך על איזה רכבת לעלות כדי להגיע לשדה התעופה, ומשם הביתה. תארי לך שהמישהו הזה עוד מחייך אלייך, שואל אותך מה שלומך, ונותן לך שוקו חם וגולש הונגרי טעים. אחר כך הוא גם עולה איתך לרכבת ומלווה אותך בחלק מהנסיעה, ולפני שאת שמה לב, פוף, עוברת נסיעה מופלאה שיכולה להיות כמה חודשים ממש, שבהם את נעזרת במישהו הזה שוב ושוב ועוד ועוד. בסוף הוא יורד בתחנה שלו ואת בשלך. נסיעה כזאת, את בטח לא תשכחי.
(לאלו מכם שמתקשים עם המשל, אז לרכבת קוראים גוגיי, והאיש זה ענייני הפרטי).

אני נהנית לקרוא את הכותבים באתר, ואני נהנית מהתגובות ומהשיח ובכלל מהקהילה, אבל בחייכם? מה זה החנוניות הזאת? אם כבר מלחמה אז שתהיה מלחמה עד הסוף. תביאו אותה בהשמצות אמיתיות. למשל: שמתי לב שאף אחד לא קרא לו הומו. יא'הומו אחד. למה אף אחד לא קורא לו הומו? זה הרי ממש מול העיניים שלכם. אני אומרת, כאן, בשמי הבדוי, שלדעתי טל איתן הוא הומו. הומו הומו הומו. וליה לוין? - לסבית. כן. ממש לא מפחדת להגיד. לסבית. הילה להב? לסבית. יואב טל? הומו. נועה רז? לסבית. אישתה ? גם לסבית. אסף סוף? טוב די עם זה, עד כאן. אבל כולם הומואים. וכדברי הפתגם הידוע "הפוסל במומו הומו".

3. צ'ולנט. (או: הפוק כמטאפורה)

צ'ולנט יכול היה להיות נישנוש מצויין לשעות המשחק "השמץ והפלץ", אלא שבמשחק השמץ והפלץ שמתי לב שיוצא פוק כל פעם שיש השמצה מחורבנת, בלי קשר למה שאוכלים (הפוק כמטאפורה, בנות, יו נואו איי לאב יו).

צ'ולנט גם היה יכול להיות דבר נהדר, במיוחד לרוצחים שאוכלים חיות חמודות ומושיות, אבל לצדיקים כמוני, צ'ולנט זה מכה כי כולם יודעים בדיוק מה עושה שם את תופעת הלוואי, וזה לא הבשר. קישקע, למשל, היה המועמד שהצעתי כפשרה הגיונית, אם רק ההורים שלי היו נותנים לי להמשיך לחיות בקונספציה שזה עשוי מסולת וזהו. לקחתי קצת במזלג, אבא אמר: "יעלי, זה מעיים", בשנייה שראיתי אותו פוצה את פיו, ידעתי שאם אני רק ארצה, הידיים שלי ישיגו את מהירות הקול, והביס ייכנס לפני שאני אבין מה הוא אמר. זה היה אבוד. הפסקתי לאכול גם קישקע ונשארתי עם השעועית. (בהמשך הסיפור הילה להב נכנסה לאוטו, התניעה, ומאז אין לה זכר. עמכם הסליחה).

אבל אתם, אתם האנשים שחיים, שנהנים, אתם עוד יכולים להנות מצ'ולנט חמים לימי החורף הקרים.
עשו כן, ומהר לשירותים.

וגם: זכרו לנהוג בזהירות, ותהנו מהחורף.
(מוקדש באהבה גדולה לאתר גדול עם אנשים גדולים)

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...