עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

הומו בחלל - חלק א'

אחרי הפסקה ארוכה מנשוא, חוזרת אלינו יעל ובפיה בשורות חדשות - היא שמחה לשיתוף פעולה. עם מי ולמה? את זה כבר תקראו בעצמכם

יש לי פנטזיה כזאת:
אני אכתוב כתבה. משהו על החורף. נחמד, חמים, ולא כבד מדי. אחרי שאני אכתוב את הכתבה היא תתפרסם, ואז כולם ינסו להבין אם אני זה אני ואם באמת אני כתבתי אותה.

יש?

אני אשמח לשיתוף פעולה. באמת. הגעתי למסקנה שבאתר הזה כולם לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. עקרונית אין לי בעיה עם זה, אבל אני לא מבינה למה אנשים צריכים לקחת את עצמם ברצינות כשאפשר לקחת אותי ברצינות.

אז הנה, אני מנדבת את גופי ותודעתי לרצינות. אני ממש רצינית. אני כל-כך רצינית שזה מגיע לידי כך שכשאני כותבת כתבה, כל מה שעובר לי בראש זה הלוואי אמן סלע, שלכתבה הזאת יהיה שירשור שאורכו כאורך סאגת אספסוף שאין לה סוף, ובו כו----לם ישאלו את עצמם אם אני זה אני או שאולי אני זה לא אני ובעצם אני זה קונספירציה. חשבתי שאולי אפילו (רק אם הממונים פה יסכימו), יהיה אפשר ממש לעשות סקר, עם הודעה ראשית בתחנה המרכזית והכל, והסקר יעסוק בי ובשאלה האם אני זה אמת או בדיה? חלום בדוי או פלא? משאלה או מציאות? אידיליה או בשר ודם?

וגם, אולי, יהיה מישהו שיקום ויאמר: "רבותיי, אוחצ'ות יקרות וגם בוצ'ות, המלך הוא ערום, היא זו לא היא. בחייכם, אתם לא רואים את השקר"?
ואז הוא ינמק: הוא ממש יוסיף וינמק, הוא יגיד: "היא לא באמת קיימת. היא פיקציה. איך אפשר לא לראות שהיא פיקציה? היא הרי טובה מכדי להיות אמת!!!" .

החלטתי לחזור לאופירה. אמרתי לה: אופירה, תשמעי, הייתי בפיצוציה, קניתי בירה ובזוקות, ופתאום הבנתי הכל. אני יודע שאת לא תבגדי בי. את תהיי נאמנה. אחרי כל השכטר הזה, נשבר לי הזין, ועכשיו אני רוצה משהו רציני. לא איזה קוקוריקו בוגדני ומסטול ששותה בירה ומפליץ ובכלל אף אחד לא יודע אם הוא אמיתי או יציר דמיונו של אייל עיתונות. אני רוצה אישה, לא חרא בלבן.

אופירה, אני רוצה אותך.

אז אופירה שמעה את מה שיש לי להגיד, וברגעים אלו היא כותבת את התשובה שאותה אני אעלה כטור בשבוע הבא. בנתיים אני מתחפש ליעל פ' וכותב כתבה על חורף. אחרי זה, אני אשים על עצמי חצאית משובצת ואכתוב קצת מפיה של אורית נבו, וכשאני אחזור מהסופר, אני אעשה לעצמי קוקו (בלוף), אנקה את הדירה, ככה טוב טוב מאחורי המקרר, אשים את צ'יק קוריאה במערכת, ואתיישב להגות הגיגים מפיה של הילה להב. אם ישאר לי זמן, אז חשבתי להגיב קצת ולהחזיר את ליה לוין לתפקיד העורכת, where she belongs. רבותיי, דה שואו מאסט גו און.

סליחה, טעיתי.

אני מתנצלת, ואני לוקחת את כל האחריות עלי. תודה לכל מי שהעיר את תשומת ליבי, תודה לכל מי שסלח ומי שלא, וכמובן, תודה למי שעזר לי לטעות.
- יעל, הגזמת, יו אר פושינג איט!
- נכון, ואני מתנצלת, טעיתי.

בעשייה טועים, וכולנו בני אדם, אלא אם כן אני וירטואלית, ואיני אלא הזיה ביום חורף. בטור הבא חשבתי להיות חברת כנסת בוצ'ית, או אסטרונאוט הומו. אני אהיה האסטרונאוט ההומו הראשון. באמת, כבר היה קוף, זה בדיוק הזמן להומו בחלל.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...