עוד בתרבות ובידור
 >  > 

הבאר החדש הזה במונטיפיורי

נו כן, זה שצמוד לאאוט. משהו בלטינית, מגניב כזה, נשמע קצת כמו "קרפדיה". רוני שוורץ הלכה לברר מה העניינים ועד כמה זה טוב

ערב יום רביעי, קבעתי עם חברי הטוב (והסטרייט), ח', ללכת ל-carpe diem "ליווינג דה מומנט", בעברית צחה ו'המקום החדש הזה במונטיפיורי' בשבילכם. וכל זה בשביל מה? כדי לסקר אותו למענכם, קוראים יקרים.

על מנת לשכנע את ח' להצטרף אלי ("מה לי ולבארים של גייז? כולם שם יתחילו איתי ולא בא לי לחלק חתימות הערב") , הודעתי לו שאני מזמינה- והוא לאוכל חינם לא יכול לסרב. ויתרנו על ארוחת ערב ביתית ויצאנו.

למצוא את המקום זו לא בעיה- הבאר ממוקם קרוב מאוד ל'מינרווה' (לבנות) ול'אאוט' (לבנים), קרוב להצטלבות בין אלנבי ומונטיפיורי, ויש שם אפילו מגרש חנייה...

הספקתי לבקר במקום כבר פעמיים מאז ששמעתי עליו, בפעם השנייה שהייתי כאן (ביום שישי), לא נתנו לאחת מהחברות שלי להיכנס כי היא לא הביאה אתה תעודת זהות. הפעם, כשנכנסנו, המאבטח (או שמא- הסלקטור?) לא ביקש תעודה.

אפשר לשבת על הבאר, ליד שולחנות או על - שימו לב, אטרקציה! - מזרונים נמוכים, שרחבים מספיק כדי לספק מקום ישיבה לשני אנשים לפחות. רציתי לשבת על המזרונים, מכיוון שהם היו מחוץ לשטח הסגור (והמחומם), התפשרתי על שולחן רגיל, בפנים.

היום היה יום רביעי, ובכל זאת המקום היה גדוש באנשים, רובם גברים בשלהי שנות ה-20. דימיתי את המקום לפאב אנגלי שכונתי. ח' דאג להזכיר לי שמעולם לא ראיתי או הייתי בפאב אנגלי שכונתי, אבל האסוציאציות שהוא מעלה בי הן של אווירה ביתית, נעימה ורגועה.

ביום שישי המקום היה צפוף, אנשים חיכו בחוץ כדי להיכנס. היו המון בנות- כמעט חצי מסך הנוכחים, היום יש שלוש- הבארמנית, המלצרית ואני.

התפריט מצומצם למדי, כנראה כי המקום עדיין בתקופת הרצה.

שנינו הייתי רעבים, אי לכך ביקשנו שני סוגים של שיפודים, ולחם הבית.
חיכינו לאוכל שיגיע.
וחיכינו.
חיכינו עוד קצת.
הסתכלנו על השעון.
המשכנו לחכות.
אחרי 30 דקות הגיעו השיפודים (או כמו שח' הפליא לכנותם "שניצל-על-מקל").
תוך 5 דקות חיסלנו אותם בלי להשאיר זכר. בין בליסה לבליסה הספקנו לתהות על ההיגיון שמאחורי סדר ההגשה ולשים לב שלמרות שכתוב בתפריט שהשיפודים שונים, ההבדל היחיד בניהם היה מטבל שצורף לשיפודים שלי.
סיימנו לבלוס.
חיכינו.
קיבלנו את לחם הבית (אותו ח' כינה "פיתת הבית" ואם אי פעם תזמינו אחד כזה, תבינו למה).

היה לי טעים.
יכול להיות שהאובייקטיביות שלי מוטלת בספק כי מראש הייתי רעבה ונתנו לי לחכות חצי שעה עד שחיממו שני שיפודים מסכנים ולחם-בית אחד.

את הטעות הזאת שעלתה לי בשליש מהמשכורת הצבאית החודשית שלי אני לא אעשה שוב, פעם הבאה שאני פה- בשביל שתייה בלבד.

שורה תחתונה: מקום חמוד בהחלט, מוסיקה טובה בווליום שמאפשר שיחה, תאורה נוחה, מחירים הגיוניים (אם אני לא טועה הם נמוכים מהמחירים במינרווה באופן-בולט-לעין-אך-לא-משמעותי-בעליל).
תבואו.
אל תבואו רעבים.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...