> 

דגל לכל פועל, סמל לכל אדם

שמונת צבעי הקשת החליפו את המשולש הוורוד כסמלה של קהילת הלהט"ב העולמית. על ההיסטוריה שמאחורי דגל הגאווה שלנו

סאן פרנסיסקו. ארצות הברית. השנה היא 1978. גילברט באקר מחליט לעצב דגל בעל שמונה פסים המייצגים את צבעי הקשת. באקר, אמן בעיסוקו, מבקש להגיב בכך לצורך שהעלו אנשי ונשי הקהילה ההומו-לסבית ביצירתו של בסמל שייצג את הקהילה. עם חלוף השנים החל הדגל להתבסס כחלופה שמחה ושופעת אופטימיות לאותו משולש ורוד שייצג את הקהילה ההומוסקסואלית עד אז. הומוסקסואלים עד כה. רבע מאה לאחר מכן, הוסרו מהדגל שני צבעים.

דגלי צבעי הקשת מסמל קהילה חובקת עולם ומונף בגאווה במצעדים ובאירועים שונים ברחבי תבל, אולם רבים מקרבנו אינם מכירים את עברו וגלגוליו של דגל הגאווה וכן את הדגלים שהתפתחו אחריו. הידעתם כי לא רק להומוסקסואלים ולסביות יש דגל, וכי גם גם לדו-מיניים ולטראנסג'נדרים מקרבנו יש סמלים משלהם? האם העליתם בדעתכם כי גם לחובבי העור ולדובים יש דגל?

עיצוב דגל הגאווה הושפע מדגלים שונים שהונפו באותה העת ברחביה העליזים של סאן פרנסיסקו על-ידי קבוצות שמאל שונות ומשונות, שזכו לעדנה בשנות השישים אשר היו צבעוניות במיוחד. השמועה מספרת, כי הדגל קיבל השראה מדגל אמריקני עתיק הקרוי "דגל הגזע". לדגל אין ולו קשר פעוט, גם מן הבחינה הויזואלית, עם הדגל אותו אנו מכירים היום. הדגל מייצג את הגזע ההיספאני ומכיל בתוכו שלושה צלבים בצבע סגול אשר מסמלים את שלושת ספינותיו של קולומבוס, כשבמרכז זורחת לה השמש בגאון. הוא מיועד בעיקר למטרות בינלאומיות, בהן פסטיבלים תרבותיים של ההיספאנים.

שמונה פסים היו לו, לדגל הגאווה המקורי. ורוד עבור מיניות, אדום בשביל חיים, כתום המסמל ריפוי, צהוב למען השמש, ירוק לזכור ולהזכיר את הכנות עם מה שהטבע יצר, טורקיז לחיי האמנות ואינדיגו (גוון כחול כהה) עבור ההרמוניה, ולבסוף סגול המסמל את הרוח. דגל זה הונף במצעד הגאווה של סן-פרנסיסקו בשנת 1978.

באותה השנה הוכתה הקהילה ההומוסקסואלית בסן-פרנסיסקו בהלם כאשר יושב ראש האגודה לשעבר במדינה, דן וויט, התנקש בחייהם של ראש העירייה, ג'ורג' מוסקונה, ויושב ראש האגודה המקומית דאז, הרווי מילק. גזר הדין, שלרוב שולח רוצחים אל מותם, הקל את עונשו של וויט וגזר עליו מאסר עולם. הוועדה המארגנת של אירועי הגאווה 1979 החליטה, כתגובה, להעלות את דגלו של באקר כסמל לחוזק ולערבות הדדית בתוך הקהילה וכך הפך לו דגל הגאווה באופן רשמי לסמלה המוכר והידוע הקהילה.

ההצעה: דגל שבעת הצבעים

באותה העת, חברה מקומית בשם דגלי פאראמונט הציעה למכירה דגל בעל שבעה צבעים על ידי חנות שמצאה לעצמה משכן בשכונה בה התגוררו הומוסקסואלים רבים. יתירה מכך, החנות ניצבה לאורך הנתיב בו נערך המצעד. הדגלים שמכרה החברה שימשו לאגודות שונות ברחבי ארצות הברית, בהן איגוד קשת הבנות וארגון הנשים הצעירות של הבונים החופשיים. באקר החליט לפנות לחברה בבקשה לייצר דגלים זהים עבור מצעד הגאווה שנערך שנה לאחר הרצח לבקשת הוועדה המארגנת.

אולם לבאקר נדון לאכזבה: הדגל שיוצר נצבע ידנית על ידו ודווקא הצבע הוורוד זוהר לא היה עדיין בשימוש מסחרי. למרות זאת, באקר החליט כי יוותר על הצבע אע"פ שהיה זה הצבע שסימל ומסמל יותר את המיניות השופעת בקהילה. הצבע הוסר אחר כבוד מן הדגל והמיניות זכתה למכלול צבעי הגאווה כסמל חדש.

אולם באקר לא זכה גם עתה לנחת: אף על-פי שכבר הסיר בצערו כי רב את הצבע הוורוד מן הדגל, נאלץ באקר לבצע שינוי נוסף. הוא רצה לתלות את הדגל גם במאונך לאורכם של עמודי התאורה לאורך רחוב מארקט בו צעדו הגאים והגאות, ועל כן פנה בבקשה לנשיאה של החברה ושניהם הסכימו כי על מנת לייצר דגלים שייתלו על עמודי התאורה במאונך, יש לחלק באופן שווה את צבעי הקשת לאורך נתיב הצעידה: שלושה צבעים בצד אחד של הרחוב ושלושה צבעים בצידו השני ולכן יש ליצור דגל שאפשר יהיה לחלק את צבעיו בצורה שווה. באקר נעתר להצעתו של הנשיא ואילו התוצאה לא איחרה לבוא.

לאחר שהוסר בצער הצבע הוורוד הוחלט גם להוריד את צבע הטורקיז ולהחליף את צבע האינדיגו בכחול מלאכותי שהיה סוג של פשרה בין טורקיז לאינדיגו. או-אז נסתיים עיצובו ההיסטורי של הדגל, אשר כיום מכיל הדגל שישה צבעים המסמלים את הגיוון של הקהילה ההומו-לסבית: אדום המסמל חיים, כתום המבקש ריפוי, צהוב המביט אל השמש, ירוק בשביל כנות עם מה שהטבע יצר, כחול מלאכותי (השילוב של טורקיז ואינדיגו) המכוונים אל האמנות וההרמוניה ואחרון חביב, הסגול כסמלה של הרוח.

אולם באקר הותיר את חותמו גם בגם זכורה פיסת היסטוריה קטנה בטרמינולוגיה של מדע הסמלים והדגלים. בשנת 1987 הכריז באוזני כל כי דגל ששת הפסים זכה באישורו הנכסף של הקונגרס הבינלאומי של יצרני הדגלים. אולם באקר פשוט לא ידע, כי באותה עת התקיים בעיר מפגש בינלאומי בין שתי אגודות בינלאומיות גדולות שעסקו בנושא: המפגש נערך בין "האיגוד הבינלאומי של אגודות הווקסולוגיה [מדע הסמלים והדגלים]" ושל עמיתו הצפון אמריקני, והכנס זכה בשם המכובד "הקונגרס הבינלאומי של יצרני הדגלים".

באותו כנס סקר אחד המשתתפים סקירה מקיפה את התפתחות וקבלת דגל הגאווה לאורך השנים בסאן פרנסיסקו. לא חלפו אלא ימים ספורים, ובראיון שקיים באקר הוא הכריז חגיגי ובשמחה בלתי-מוסתרת כי הדגל זכה להכרת... ארגון יצרני הדגלים הבינלאומי. הארגון לא היה קיים, הכנס לא היה לא הכיר בשום דבר, ההכרה הייתה רק דיון.

דגל הגאווה בעל ששת הצבעים הוא המותג המוביל את הקהילה ההומו-לסבית-בי-טרנס בכל מקום ומקום. למשולש הורוד, אשר שימש לראשונה את גרמניה נאצית בזיהוי הומוסקסואלים במחנות הריכוז וזכה בהכרה בקרב הקהילה ההומו-לסבית בתחילת שנות השמונים, נוסף אח: דגל בן שישה צבעים שכולו אהבה, גאווה וטוב.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...