עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

גליל על עקבים

רמי, מדריך קבוצת המטיילים של GoGay, מסכם את הבדיחות, ההפתעות והחוויות שעברו על חברי הקבוצה בטיול האחרון לצפון הארץ

אז ככה, טל איתן (העורך) סובב לי את היד, הכאיב לי (בדיוק כמו שאני אוהב) ואמר לי "אם עד סוף השבוע אין כתבה על הטיול אני מפיץ את תמונתך ב-GoGay עם הכיתוב - זו תמונתו של שכטר המנייק". למי שלא יודע במה דברים אמורים - שיפנה לאספסוף גאה. בכל אופן - מחשש לפיגועים ברמה האישית (דהיינו פגיעה בגופי חסון הגברי והמסוקס...) מצד ששת קוראי גו גיי הקבועים + ערפדון, התיישבתי לדווח את חוויותי מהטיול האחרון של קבוצת המטיילים, "גליל על עקבים". כבר לפני הטיול הבנתי שטיול גברים בוגרי שייטת/סיירת/טייסת (מחקו את המיותר) זה כבר לא יהיה. בדוא"ל שהופצצתי בו נשאלתי שאלות מביכות (ויסלחו לי אחי גיבורי התהילה לקהילה על פרצי הצחוק שאחזו בי). לדוגמא: "רצינו לשאול לפני הטיול לגבי החבר'ה שמגיעים לטיולים הללו משום שבעלי הפולני אמש העלה את סוגיית החשיש והאורגיות הפרועות בטיולים ואנחנו זוג מהוגן בעל נטייה להתקפי לב מפני תופעות כאלו...". אגב, לסקרנים, תשובתי הייתה קצרה - "לא, עדין לא נרשמו אירועים כאלו, אבל, תמיד יש למה לקוות". ואם זה לא מספיק- אז הדוגמא הבאה תבהיר שהמשתתפים בטיול לא בדיוק היו מועמדים לגיבוש סיירות: "לא ידעתי שישנים באוהלים- חייבים? יש אפשרות אחרת? מבצע השגת השק שינה מבית הוריי לקח כשבוע ימים (אמא שלי בכלל לא הבינה למה אני צריך את זה - מה רע במלון?). על אוהל אני בכלל לא רוצה לחשוב כי זה יהיה פרוייקט המאה. האם תינתן הדרכה למשוללי כל אוהל וידע בהקמת אוהלים (בטירונות המכי"ת שלי בנתה לי את האוהל)." ולקינוח: " האם זה יהיה טיול מטיבי לכת כמו בתיכון? כלומר, יהיו חתיכים? בטיולי התיכון הבנים הכי שווים היו במטיבי לכת. האם אפשר לדאוג שגם בטיול הזה יהיו חתיכים?" טוב , גם אחרי שהבנתי מי המטיילים עדין לא שיערתי את גודלו של הציוד שהומו ממוצע סוחב על גבו (ולא הציוד שאתם חושבים - ראש מלוכלך שכמוכם). רק להזכירכם, הטיול הזה הוא הוא בסך הכל ליום וחצי בתחומי הקו הירוק. הזוג מחולון (שני גברים, גובה ומשקל ממוצע) הגיע עם מכונית שבה תכולת דירה של לסבית המגיעה לדייט השני. דבר אחד אני מוכרח להבין מה הם חשבו לעצמם, כשהביאו שתי שמיכות פוך בתחילת אוקטובר כשברדיו מודיעים על חמסין צפוי? מה עבר בראשם? שבלי הנדוניה לא יוצאים מהבית? שבזמן העדרם מישהו יפרוץ לבית ויגנוב את בקבוק הקונדישינר ואת שתי השמיכות? לקטר - זו הייתה, ללא ספק, מילת המפתח בטיול, במיוחד אצל בנים - ותאמינו לי, יש הרבה נושאים לקטר עליהם: למה נוסעים כ"כ מהר? למה נוסעים כ"כ לאט? למה כ"כ רחוק? למה ישנים בחוץ? יהיו מקלחות? זה לא מסוכן לישון בחוץ? דאודוראנט -ספרי נחשב בתור נשק להגנה במקרה של התקפה? איפה תהיה הפסקה בדרך? למה צריך ללכת כ"כ הרבה? למה ישנים בחוץ? למה ישנים בחוץ? למה ישנים בחוץ? ( זה לא שנתקע לי התקליט - זו פשוט הייתה השאלה הכי פופולרית) באופן מפתיע, עם בסך הכל שתי מכוניות שאבדו בדרך ונמצאו כשהן דוהרות לכיוון ביירות ( להזכירכם , הכיוון הכללי - הר מירון) הגענו לחניון נחל עמוד. המפתיע הוא שעם כל הקיטורים - תוך 30 דקות עמדו אוהלים מתוקתקים ומסודרים כמו בקורס מכי"ות בבה"ד 12 - מה שמוכיח שגם בנים יכולים - אם הם רק רוצים. מתחילים לארגן את הערב: מדורה, מנגלים (סליחה, ברביקיו), הפולניות הביאו (כצפוי) מהבית סנדוויצ'ים מנוילנים בטעם של פלסטיק נצמד- העיקר שטעים להם וסטירילי. דניאל ואני מחליטים לתפוס את עמדת הזקנים מהחבובות- או כפי שדניאל קורא לזה "המנהיגות הרוחניות של מועצת הנשים הרעות" - איש לא נמלט משבט לשוננו, או כמו שנהוג לומר- "אם נחש מכיש אותן - הנחש מת" . ודניאל מוסיף "ביסורים קשים". בלילה- פעילות רבה מורגשת בשטח המחנה. משום מה האוהלים זזים - אנשים לא מצליחים להירדם? בשביל זה צריך לצעוק? אני מבין ש"קשה" להירדם - אבל למה השכנים צריכים לדעת על זה? ואולי הם צועקים בגלל חלומות רעים? מה קורה שם בחלום שגורם להם להגיד "שששש, שקט, תגמור בשקט"? בבוקר, אני נעשה רומנטי. תקראו לי סוטה, תקראו לי פרברט, אבל אין דבר יותר אהוב עלי (וכאן אני נעשה רגשני ורכרוכי כמרשמלו) מלהתעורר בבוקר מוקדם לצלילי ציוץ בולבולים שמתעקשים לחרבן בשמחה על שק השינה שלי. יש טוענים שזה מביא מזל (באמת צריך לבדוק את טופס הלוטו שמלאתי לפני שנתיים). חברי הטיול מתעוררים לאט לאט, פרצופים מקומטים נשלפים מתוך האוהלים במבט מזועזע של "מה זה הירוק מול העיניים", "מה פתאום השמש בפרצוף" ו-"מה זה הקולות האלו?" (התשובה - ציוצי שמחה של בולבולים מחרבנים) עלינו להר מירון בשיירה, נסיעה של 10 ק"מ עם פניה אחת. בדרך נס אף אחד לא הלך לאיבוד. אך השמחה הייתה מוקדמת - תוך כדי גילינו ששלישיית בנים - זו שאבדה בליל אמש - החליטה לפרוש בשל חוסר עניין בציבור. לא משנה, במילא הם לא היו חתיכים. הגענו להר מירון לחפש חלמוניות בשביל הפסגה - כמובן שהן לא טרחו לפרוח היכן שהיו אמורות להיות - ואני כבר אחוז התנצלויות ומתכנן פיצוי לכל מטייל באופן אישי. למזלי, כעשרים מטר בהמשך מתגלה חלמונית אחת מבויישת עם פרצוף של "השאירו אותי לבד בשביל מטיילים פסיכים כמוכם שבמקום לישון בשבת בבוקר מחפשים חלמוניות". דניאל משמיע קולות התפעלות (קיבל תדרוך בערב) ומנסה לשכנע את החלמונית להצטלם בערום מלא למען הדורות הבאים - והיא מסכימה. פשוטה! המשכנו לבית הכנסת העתיק בברעם וחורבות כפר בירעם שליד, נרשמה התענינות מנומסת מצד הקהל,כנראה כדי לא להעליב את המדריך (להזכירכם, המדריך - זה אני). אבל בירידה לנחל עמוד- השמחה האמיתית, סוף סוף אפשר לקטר ולהתלונן: למה חם? למה הנחל למטה ולא קרוב לכביש? למה המדריך אוכל פירות עוזרד בלי לשטוף? למה הולכים כל כך הרבה? למה אין הרבה מים בבריכות? ( כזכור הגשם האחרון ירד לפני למעלה מחצי שנה- אבל מה זה משנה?) למה אין חתיכים? ולמה הקבוצה השניה הם סטרייטים? למה לא נותנים מספיק זמן להתרחץ? למה צריך לעלות בחזרה לחניון? יהיו ארטיקים? איפה אוכלים? היו עוד שאלות , אבל בטוב הלב שאינו אופייני לי אני מוותר לכם עליהן. סיום הטיול במסעדת נימר ליד צומת גולני הרגיע את כולם - מסעדה משובחת עם מנות הנוטות לתסביך גדלות במחירים שפויים לחלוטין . הטיול הבא כבר באופק- הכינו את העקבים (והממחטות).

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...