המתדלק פרק א'

מישהו, 26/7/16 23:03

השעה היתה 2 בלילה, אחרי ערב באחד הברים של הגייז בתל אביב, הייתי נהג תורן ועל אחריותי היה להחזיר את אורן, יואב וגיל כל אחד לביתו. מזמן לא יצא לנו להיפגש ככה ארבעתנו, כי רק לא מזמן גיל ואני השתחררנו. אורן עדיין בצבא, עושה יומיות, ויואב לא התגייס, הוא מוחצן מאוד ככה שבלשכת גיוס מיד ויתרו עליו, לשמחתו.

אגב, אני אבי, הבוגר והאחראי שבחבורה. אני 1.68, תימני, עם לוק די ערסי ומטעה, כי אני עדין מאוד ופחדן מאוד. מסתבר שהרבה הומואים נמשכים למראה הזה, כי התחילו איתי המון, אבל מעצם היותי ביישן הרבה פעמים אני מסרב בנימוס, גם אם כן רציתי את הבחור. התנדבתי להיות נהג תורן כי גם ככה אני לא אוהב לשתות, אני מעדיף לראות את חברים שלי שותים ומדברים שטויות ולהיות מספיק מפוקס כדי לשים לב לכל החתיכים בבר, להסתכל עליהם, ולדעת שמעבר לזה לא ייצא לי יותר מדיי, כי אני עדיין מובך מאוד מכל עניין הסקס, ולמען האמת, בגיל 21...אני עדיין בתול. עדיין רוצה לשמור את עצמי לאחד שייאהב אותי ואני אותו. קיטשי, אבל זה אני.

"פאק, אין לי דלק!" אמרתי בבהלה. "חייבים לעצור לתדלק בדרך לאורן אחרת נתקע כל הלילה."

"טוב אביבה סעי לתחנה מהר למה אני מתה מעייפות וגם ככה את מורידה קודם את אורנה וגילה" אמר יואב, שאהב מאוד להדגיש את לשון הנקבה בשיחה שלנו. הוא היה הראשון מבינינו שיצא מהארון (למרות שכולם כבר ידעו כבר כשהיה בכתה א והגיע לבית הספר עם אודם של אמא שלו), ואימץ את השפה ההומואית מהר מאוד. גיל ואורן לאט לאט התחילו לזרום עם הדיבור הזה, אבל רק במסגרת החבורה. ליד המשפחות שלהם ובצבא הם לא העזו לדבר בנקבה, למרות שיצאו מהארון כבר מזמן. אני פחות התחברתי לדיבור הזה, אבל לא הפריע לי שמדברים איתי ככה, פשוט לא עניתי ככה. יואב תמיד אומר שלכל הומו יש נפש של אישה, אבל אני לא הרגשתי כך, או לפחות לא לגמרי כך.

נכנסנו לתחנת הדלק הקרובה, שוממת. בדרך כלל הייתי הולך על שירות עצמי, אבל הייתי כל כך עייף ומת לעוף משם, שפשוט חיכיתי עד שיגיע מתדלק, והוא הגיע. הבחור שבשנייה שראינו אותו, כולנו השתתקנו, באיזור גיל 26 וכ- 1.70 מטרים של שלמות. בחור ערבי, שחום מאוד ושרירי אך רזה, מחוספס וגברי, עם מכנס אדידס ערסי ביותר, ידיים שעירות ושיערות בחזה שמתגנבות מעל החולצה. כמו כן היתה לו תספורת מוהיקן האופיינית לרבים ממיטב ערביי ישראל.

"אמאלה מי זאת המושלמת הזאת, אביבה זו בול הטעם שלך, את אוהבת ערסיות וזו ערסית ערבית!" קפץ יואב בעוד משפט שהביך אותי, במיוחד שהבחור כבר היה קרוב לרכב. ניסיתי להתאפס, ביקשתי למלא את המיכל, וניסיתי להסתכל הצידה. אורן היה רדום, רק עכשיו הבחנתי שהוא בכלל לא איתנו, וגיל צחקק לו על מה שיואב אמר קודם. הראש כמובן, שלט בעצמו ושוב מצאתי את עצמי מסתכל על הבחור, בוחן את ידיו השעירות, ולפתע ראיתי שעל תג השם שלו כתוב "בלאל". המשכתי לבהות עד שבלאל הסתכל עליי. פאק, הוא קלט אותי.

"צא בבקשה מהרכב" פקד בלאל.

"מה? למה?" שאלתי.

"צא בבקשה, אני רוצה לדבר איתך" הוא ביקש.

יצאתי מהרכב והסתכלתי פנימה, יואב לא נראה משועשע כל כך וגם גיל נכנס קצת לשוק. הלכתי הצידה עם בלאל, והתחלתי לחשוש. "אתה קוקסינל אתה, ראיתי איך אתה מסתכל עליי", הייתי בשוק. היה לו מבטא ערבי כבד אבל הוא דיבר עברית יחסית עשירה. "מה אתה רוצה להיות שרמוטה?". התחלתי לגמגם..."לא, אני...סתם עייף, סליחה".

בלאל החל להתקדם לעבר הרכב, הוציא את הפיה של הדלק, ופנה ליואב לאחר שהוציא סכיון מהכיס "צא מהרכב ותעבור לכסא הנהג ועוף מפה יא קוקסינל!". יואב וגיל היו מבוהלים, וגם אני...כולנו היינו בשוק ואף אחד לא דיבר. "עוף מפה עכשיו" בלאל המשיך לצעוק "חבר שלך לא בא איתך יא קוקסינל יהוד!". המראה של יואב, והלבוש הנשי, הסגירו אותו. הוא יצא מהדלת האחרוית ונכנס מיד לכסא הנהג. "תקשיב, תשחרר את חבר שלנו, אנחנו מצטערים אם נפגעת" אמר גיל, בניסיון לדבר בהיגיון למי שהיה עד לפני כמה דקות חתיך הורס, ועכשיו מפחיד כמו מפלצת. 

"חבר שלך לא בא איתך יא שרמוטה, ואם תקראו למשטרה, הוא ימות, וגם אתם, עופו מפה! אם אתם רוצים את חבר שלכם בחיים, תבואו מחר בשש בערב לפה לקחת אותו, ברור?" בלאל צעק בחמימות מוח. ניסיתי להתקדם לכיוון הרכב בעצמי, אבל בלאל דחף אותי ונפלתי, הוא גבר חזק, אין ספק.

"תקשיב, אבי" החל יואב לדבר בלשון זכר, כנראה הפחד עשה את שלו, "הוא לא רוצה לשחרר אותך עכשיו, ואם לא נעוף עכשיו הוא יהרוג אותנו. מחר הוא ישחרר אותך ונבוא לקחת אותך."
לא האמנתי שחבר שלי, החליט להפקיר אותי לאדם זר ומפחיד בלי לנסות להתעמת איתו. "תקשיב יא בן זונה אתה לא משאיר אותי פה שמעת? גיל תגיד לו!". הדהים אותי שאורן הצליח לישון חזק בכל הסצנה הזו.

"אבי, אין ברירה, הוא יחזיר אותך מחר" ניסה לשכנע אותי יואב, כשקולו רעד והוא כלל לא היה משוכנע בעצמו. "אנחנו חייבים ללכת, אני מצטער, אבל אתה החלטת להסתכל עליו, לא הכרחנו אותך!". המצב נהיה הזוי יותר ויותר, ולא הבנתי באותו רגע אם אני שונא את יואב, או שבמקומו הייתי עושה את אותו דבר. גיל החליט לשתוק, ויואב התניע את הרכב. "יא בן זונה יואב אל תשאיר אותי פה! גיל תגיד לו יא זבל אל תשאירו אותי פה!!!" צרחתי, וקיללתי, ובכיתי, בכיתי חזק מאוד. יואב החל בנסיעה וכל מה שראיתי זה גיל מביט בי, מהמושב האחורי, הולך ומתרחק ממני.

"מה אתה רוצה ממני? מה עשיתי לך?!?" צרחתי לבלאל, בניסיון לגרום לו לשחרר אותי משם ומהר.

"תראה איזה חברים זבל היהוד הקוקסינלים שלך, השאירו אותך פה לבד." הוא צדק, הם אפילו לא שקלו עימות. ברגע שראו את הסכין הם פשוט היו מוכנים להפקיר אותי ולברוח כמה שיותר מהר. "אתה הסתכלת כמו שרמוטה ואתה תהיה שרמוטה!". בלאל החל למעוף את הפרצוף שלי עם ידו הימנית, ודחף אותי לעבר אחת המשאבות. לאחר מכן הוא סטר לי באגרסיביות. צרחתי, וייבבתי, אך לא היה אף אחד ברדיוס הקרוב שיישמע אותי, האיזור היה ריק מאדם. בלאל החל לקשור את ידיי ורגליי, ובכיתי. "בבקשה, תשחרר אותי בבקשה אני מתחנן אני אשלם לך כסף, בבקשה תשחרר אותי".

בלאל לקח אותי בכוח, ניסיתי להתנגד, אבל ללא הועיל, הוא חזק ממני משמעותית. הוא פתח את תא המטען של רכבו והכניס אותי לשם בכוח. בכיתי בכי מטורף, צרחתי, ניסיתי להאבק בכל כוחי, אך לשווא. בלאל סגר את תא המטען והתניע את הרכב. מה, הוא נוטש את תחנת הדלק? מוזר. לאחר נסיעה של כעשר דקות הרכב עצר, ולי כבר לא נותר כוח לבכות, או לצרוח. תא המטען לפתע נפתח, וליד בלאל הופיע בחור גבוה יותר, רזה ונראה צעיר יותר מבלאל, אולי אחיו? הם מלמלו משהו בערבית, וקלטתי רק את המילה "שרמוטה".

הרגשתי שזה הסוף שלי, שהם הולכים לרצוח אותי. הייתי בטוח, שככה הסיפור שלי נגמר.

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...