קופסת מתכת

גולדה, 4/12/17 08:53

הכאב מרסק את הלב כל יום עוד קצת

אולי מחר יהיה יותר טוב חושבת.

נשיקה וחיבוק אחרונים נעולים בקופסא ממתכת

שמגלה סימני חלודה ראשונים ושבריר זיכרון בורח ממנה אל החדר הראשי בלב ועושה בלאגן.

זה רק וירוס. טעות שתחלוף עוד רגע. אבל אף אחת לא באה לנקות והשבריר הפצפון נשאר. יושב. לא צובר אבק ולא מפנה מקום לרגשות חדשים שדופקים בדלת. הוא פשוט יושב שם ומנגן את עצמו שוב ושוב. את הנשיקה ההיא במיטה כשגפך העירום מתמזג בשלי ואני בולעת כל שניה שיש לי ממך.

וניסיתי לדבר איתו. עם הוירוס, השבריר. אולי הגיע הזמן שתלך? אתה לא עושה לי ולאחרים טוב. בבקשה תלך. אבל הוא מסרב להתפנות ונשאר בעקשנות מרתקת. רוקע בחוזקה על הלב עד שהדפיקות נהיות כבדות ומעיקות ואני מסוחררת.

כבר עברו שנתיים כמעט שלוש. הוא עדיין שם. אני במקום אחר. הוא עדיין שם. כנראה מחכה לה שתחזור ותשחרר את השאר מקופסת המתכת המחלידה.



#גולדה#שירהנשיתגאה

http://golda.mozello.co.il

גולדה
➲ ההודעה הנוכחית
4/12/17 08:53
כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...