דיווח על זוג סלבס ששכרו הומואים כמטפלים לתינוקם, הפך לכותרת צוהלת ב"מאקו גאווה", מלווה בפרשנות מעמיקה ומלומדת, ששזרה משמעות חינוכית לכוונת המשורר הסלבריטאי. איך הפכנו, בעידוד אמצעי התקשורת "הגאים", לקהילה של מתרפסים, עד שכל עצם שזורקים לעברנו, ולו העלובה והדלה ביותר, וגם אם נזרקה מבלי משים, נחשבת בעינינו להישג הראוי להלל ולהילולה?

חודש הגאווה והמצעד במתכונתו בפתח, ואיתם, למרות המתנגדים והמצקצקים בלשונם, גם עירום, מוזיקה, גברים בלבוש נשי, נשים בלבוש גברי, גברים מתמזמזים עם גברים, נשים מתמזמזות עם נשים, טרנסג׳נדריות וטרנסג׳נדרים, הכל מהכל והרבה מהכל. במקום להתמרמר ולהתלונן, אתם יכולים פשוט לחייך - ולהצטרף

"להכתים את האושר של ההורות בתוויות של סבל שברוב המוחלט של תהליכי הפונדקאות לא קיים, יהיה עוול כלפי ההורים. אף הורה לא בוחר לא להצליח להביא ילדים לעולם – בין אם עקב מחלה, בין אם מדובר בזוג חד מיני, בין אם מדובר בהורה יחידני. כפונדקאית, ידעתי את האתגרים והקשיים, ושמחתי לקבל אותם עצמי ביודעין ובדעה צלולה" / טור אישי

מדוע מצד אחד אנו חווים צמיחה תרבותית להט"בית ופריחה בעשייה קווירית תרבותית, ומצד שני מצבנו הפוליטי אינו משתנה ואולי גם מדרדר?

אם אתה נועל נעליים שיוצרו בשכר מינימום בדרום אמריקה, עובדת במשרה בשביל תאגיד בינ"ל, נוסעת ברחובות שמנוקים ע"י עובדי קבלן ונותן לפיליפיניות לטפל בהוריך - אתה חלק בלתי נפרד מהכלכלה הגלובאלית אפילו אם הילד שלך נעשה ונולד בדרך הכי שמרנית שיש. פונדקאות היא רק עוד סעיף אחד במשוואה של כלכלה גלובאלית, וכשהיא נכנסת למערכת הזו, היא מרתיעה בין אם אתה שמרן כמו פייגלין או פמינסטית אורבנית משפירא

סטרייטים נשואים שמזלזלים במאבק לנישואים גאים, אמהות שמעלות תמונות של הילדים שלהן ורגע אח"כ יוצאות נגד הזכות של הומואים להביא ילדים בפונדקאות, תלאביבים שבטוחים שהם מרכז העולם ומבטלים את הפריפריה, אנשים שמטיפים נגד ניצול נשים במדינות העולם השלישי דרך סטטוסים שנכתבים מסמארטפון שיוצר בתנאי עבדות-ילדים. המשותף לכולם הוא האטימות החברתית שיוצרת את העיוורון הפריבילגי

הניסיון של יוצאי אתיופיה להיות נחמדים כדי לקבל שוויון זכויות נפסק אתמול ברעש גדול. על הקהילה להצטרף למאבק, בשל נקודות הדימיון שבאפליה ממנה סובלים להטבא"קים ויוצאי אתיופיה כאחד

בטירונות, כשלא יכולתי לתרום דם בגלל שאני הומו, קיבלתי תמיכה מחבריי האתיופים, שבאותו הרגע חלקו איתי את אותו גורל ואת אותה האפליה מצד מד"א. מול מד"א הרגשתי איך הפריבילגיות שלי מוסרות ממני, ולרגע אחד הייתי, כמוהם, לא מספיק טוב בשביל כל מה שהממסד הישראלי מייצג. אמש, בהפגנה הגדולה שלהם, שמחתי לעמוד לצידם ולהחזיר את חובי להם / טור אישי

אריאנה, הפונדקאית של בננו מתן, היא חלק מהמשפחה שלנו. אנחנו שומרים על קשר יומיומי, עוזרים זה לזה כשצריך, ובעיקר מבינים שהחווייה של פונדקאות היא משהו ששום כתבה תוקפנית או טוקבק "פמיניסטי" נזעם לא יבין לעולם. היא אמרה לנו שהפונדקאות העצימה אותה, כאשה וכאדם, ועזרה לה לפתח עצמאות וראייה פמיניסטית ומשוחררת יותר / טור אישי

השאלה אם כן פונדקאות או לא מסתירה מאחוריה שאלה אחרת, חשובה לא פחות: האם להיות הורים זו התשוקה שלנו או ניסיון לא-מודע לפתור בעיות רגשיות שאף ילד אינו יכול לפתור? מ"אני אוהב ילדים" דרך "אני לא רוצה להישאר לבד כשאזדקן" ועד "אני רוצה המשכיות" - מה אנשים אומרים לעצמם לגבי ילדים, ומדוע ההורות האוטומטית מגבילה את חופש הבחירה שלנו

זו מציאות חיי מזה שלוש שנים ויותר - קצת כמו של מת מהלך. אחד שרוב קיומו מתמצה בגידול ילדיו ופרנסתם. הנשים המתנגדות לפונדקאות בארץ רואות בחבריי ובי גבר לבן, עשיר, חסר מוסר, המנצל נשים עניות בעולם השלישי כדי להביא לעולם ילדים אומללים, אך המציאות שונה לגמרי. גל השיטנה שלהן מתוזמן ורווי אינטרסים, והוא נובע מבורות וחוסר ידע / טור אישי

נשים סובלות לאורך שנים ממיזוגיניה ושוביניזם, הדפוסים הללו חלחלו עמוק אל תוך מערכות היחסים ההומוסקסואליות, אלו הנמשכות שנים ואלו הנמשכות שעה. את יחסי הכוחות במערכות היחסים ההטרוסקסואליות, גבר-אישה, ממלאים בעולמינו יחסי כוחות אחרים שרקמנו עבורנו; אקטיבי-פסיבי, גברי-נשי, שולט-נשלט

המאבק בין הפמיניסטיות לבין הלהט"בים בשאלת הפונדקאות גורם לדיכוטומציה ערכית ומשכיח מאיתנו את האחראיים האמיתיים לבעיה: חברי הכנסת והשרים שלא השכילו להתקין חקיקה המסדירה את הפונדקאות בישראל. התעשייה שהתפתחה סביב הנושא היא כמו תעשיית הבשר הנצלנית והאלימה, אך האשם אינו טמון בהורים או בפועלים - אלא במנגנון עצמו / דעה