קומץ ההומופובים שהפגין נגד מצעד הגאווה באשדוד, הביא איתו את הילדים כ"כוח עזר". שימוש בגופם או נפשם של ילדים הוא מעשה נבזי ונפשע: הורה בר-דעת, שרואה את טובת ילדיו, לא ייתן לבנו לשאת שלטים ובהם מילות שטנה ושנאה. הורה מאוזן, לא היה הופך את ילדיו לנושאי-דגל, בקרב על הפצת אי-סבלנות ובערות / דעה

כראש עיר היה אחראי לופוליאנסקי - עליו נגזרו אתמול שש שנות מאסר - להולכת קהילת הלהט"ב בעיר בויה דולורוזה. בניצוחו על מערכת ההסתה וההתנכלות האובססיבית לקהילה, לזכויותיה ומהלכיה ובעיקר בניסיונות למנוע את קיומו של מצעד הגאווה בבירה, שלווה באיומים, באלימות ובהשתוללות מסיתה. כעת, נקווה שהוא ינצל את ישיבתו הארוכה מאחורי סורג ובריח לחשבון נפש אמיתי

פונדקאות היא אולי המילה הטעונה ביותר בשיח הפנים-קהילתי היום. פרויקט "פונדקאות אחראית" נועד להוות גשר בין הביקורות הפמיניסטיות לגבי פונדקאות לבין הפרקטיקה הנהוגה היום בתחום

לא הקהילה הגאה ומצעדיה, לא עיריית תל אביב, לא קשת ותוכנית הדגל שלה ולא כל יושבי בית הקפה ישנו את המציאות הכואבת ואת תוצאות חטיפת הנערים / תגובה למאמר המאשים של יונתן אוריך

הורים לילדים דתיים המופיעים בקליפ של דנה אינטרנשיונל, "ילדים זה שמחה", דרשו להוריד את הסרטון מהאוויר לאחר שלטענתם לא ידעו כי מדובר בקמפיין של אירועי הגאווה. וזו לא ההחלטה התמוהה היחידה של צוות ההפקה

הייתי נער די בודד ומתבודד, בלי חברים, שכלוא בתוך כלוב וחושש מעצמו ומהזהות המינית שלו. היום, אני לוקח חלק בפעילויות חוש"ן באשדוד, כדי להחזיר חוב ישן לנער הפוחד והעצוב שהייתי, וכדי שהחוויה הזו לא תקרה לאחרים

פעילים רבים ובהם גל אוחובסקי, מבקשים שקט תעשייתי והכרת תודה אחידה מצד הקהילה, על חוק הפונדקאות שמקדמת שרת הבריאות, יעל גרמן. כוונתם טובה אך גישתם מצמצמת את השיח הציבורי בדיוק כפי שהצעת החוק הנוכחית מצמצמת את הפונדקאות לכדי כלום. זאת, בדיוק כששיח ביקורתי נחוץ בכדי לוודא שהחוק המבטיח והמשפיע כל כך יביא בשורה ולא גזירה

הרצון העז להיות "כמו כולם" מכהה את הצבעים היפים של הקהילה שלנו. הדיכוי המושרש בנו כבר מגיל צעיר על מה "נכון" ו"לא נכון" גדל וצומח להומופוביה מופנמת. חברה שמגדירה את מתן הזכויות הבסיסיות שלה לאנשיה סביב שאלות "מוסריות" כאלו ואחרות - היא חברה שתישאר לעד דכאנית וגזענית / דעה