לקחתי על עצמי השנה את היוזמה לעמוד בראש ארגון 'מצעד הגאווה והסובלנות בראשון לציון', העיר שלי. המטרה היא להזכיר לכולנו שהמאבק לשוויון זכויות חברתי נמשך כל הזמן - גם בתקופה של מצוקה ביטחונית / שחר הדר

הפמיניסטיות המציאו את השיק ולא ההיפך. הן יצרו את השפע והמגוון האדיר של הנשים שיש בעולם הזה, שמאמינות בעוצמת האישה ובזכותה הבסיסית לחופש. כתבה בעיתון שלימדה אותנו ש"פמיניזם יכול להיות שיק", הרגיזה את גל בראון

ביטול מצעדי הגאווה בפריפריה עקב המצב הביטחוני התקיים כמעט ללא דיון קהילתי. איתי הראל שוחח עם תדהר טויכר, ממארגני המצעד בחיפה, בניסיון לברר על חשיבות המצעדים מחוץ לתל-אביב, גם כאשר התותחים רועמים / ראיון

כולנו ביחד צריכים להילחם בכל אמירה הומופובית ואין ספק שפירון עשה טעות חמורה, עליה אסור לנו לסלוח. אבל כקהילה עשינו משהו הרבה יותר חמור - סתרנו בעצמנו את הערכים הבסיסיים ביותר עליהם נבנתה הקהילה הגאה. שינוי תמונת הפרופיל בפייסבוק וכתיבת סטטוסים זועמים הם לא הדרך לשנות

שי פירון, ששוב ושוב מתבטא בלהט"בופוביה ואחר כך מתנצל, צריך להיות מפוטר מתפקידו כשר חינוך, כזה שאמון על מספר עצום של מורים ומורות, ומספר עצום אף יותר של ילדים, נערות ופעוטות / נעה גולני וניב סוניס

מדי שנה עיריית תל-אביב משתלטת יותר ויותר על נושאי המצעד ומכוונת אותו למקום שנכון לה מבחינה תיירותית וכספית. ובאמת - למה לעירייה לחסום כבישים או להקצות משאבים למצעד גאווה ביסקסואלי? מדוע שהמשטרה תאבטח מצעד גאווה טרנסי? למה שהתקשורת בארץ תסקר את תיתן במה לזהויות אחרות, במצעדים פוליטיים ולא בהכרח פרובוקטיביים, כמו המצעד בחיפה? אנחנו צריכים להפסיק להקשיב לממסד ולקחת את הכוח לידיים שלנו / דעה

מדוע אנחנו כקהילה זכאים לכך שיחוסו עלינו, מדוע אנחנו דורשים שיראו אותנו, שישמעו את מה שיש לנו להגיד, שלא נהיה שקופים, שלא ישתמשו בנו (בצבא, בעבודה או באקדמיה) אבל יזרקו אותנו אחר-כך, אם בסופו של יום גם אנחנו, כאחד האדם, בוחרים שלא לראות את האחר

בילדותי לימדו אותי ש"אם מעט מן האור לא הספיק לדחות את החושך אזי תפקידנו להוסיף הרבה אור עד שיסוג החושך". לכן כואב לי לראות אנשים מהמחנה שלי, הדתי-לאומי, תוקפים הומואים ולסביות שמבקשים להקים בית בישראל ולחיות את חייהם כפי שנועדו לחיות - בחופש ושיוויון. כאם לילדים החרדה לגורלם ולאופיה של הארץ בה הם יחיו את חייהם ויקימו בבוא העת את ביתם, אני יכולה רק לקוות שנמצא את הדרך לגשר על הפערים וללמוד לחיות יחד, בכבוד הדדי. שנאה אף פעם לא הייתה, אינה, ולעולם לא תהיה, הדרך הנכונה